זה אמצע הלילה.
אתה יושב בים, שותה בירה. אני מול המחשב, מחכה שתכנס...
רק שאוכל לכתוב לך לילה טוב... לומר שאני אוהבת.
אני מוזרה. אתה קורא לי פסיכית... חושב שזה מטורף מה שיש
ביננו. גם אני לפעמים חושבת.. לפעמים אני גם מרגישה.
אתמול שהייתי אצלך כמעט והיינו... כמעט והרגשתי אותך..
אבל נבהלת. רצית זמן.
לקחת את האופניים ונסעת. לחשוב...
אתה מטריף אותי. אתה משוגע.אני אוהבת אותך.
אבל אתה לא מקבל אותי. אומר שקשה לך איתי. שאתה לא מבין מה אני
רוצה...
אתה בטח תכעס עכשיו שאני יגיד את זה, אבל מה שאני הכי אוהבת בך
זה הפרצוף שאתה עושה שאני מספרת לך על מישהו אחר.
אתה לא מבין... ושואל: "מה ז'תומרת אחר?" ואני צוחקת, אומרת
שאתה יודע שאני לא סומכת על אנשים בשביל לפתח קשר רציני, בשביל
להיות רק איתך.
אני משגעת אותך... אתה לא מסוגל להבין.
אתה נוסע באופניים וחושב איך זה אפשרי...? הרי אמרתי שאני
אוהבת.
אני רוצה להיות הראשונה שלך. הראשון שלי אתה כבר לא תהיה.
אבל אתה נבהל ונוסע עם האופניים לים. שותה בירה... רוצה זמן.
רוצה לחשוב.
שאתה חוזר אתה אומר לי שאתה לא מסוגל יותר. אני יותר מדי
מתוסבכת בשבילך. אתה רק רצית אותי. בשבילך. איתך. שלך.
ואני? אני לא יודעת מה אני רוצה...
אבל בנתיים אני כותבת לך כדי שתראה את זה ותדע שיש ב4 לפנות
בוקר מטורפת שחושבת עליך.


           לילה טוב לכל הפסיכים שמסתובבים חופשי בעולם