אני לא נכנסת לשם. הוא שכב פה ממש אתמול. טוב, האמת היא שהוא
שכב פה גם שלשום, ובשבוע שעבר, ובקווים כלליים, יצא לו לשכב פה
הרבה פעמים בעשרים השנים האחרונות. אז אולי נוותר על זה? אל
תכריחו אותי להיכנס לשם. אף אחד לא באמת צריך אלבומים. מי
שמכיר אותו, עוד לא הספיק לשכוח איך הוא נראה (הרי הוא שכב פה
ממש אתמול), ומי שלא, טיפה מאוחר מדי בשבילו. אהה. אולי זה טוב
למי שחושב שהוא מכיר אותו מהעיר, אבל לא בטוח. מין מסדר זיהוי
שכזה, ליין-אפ בצהרי היום. הראשון שממצמץ, מת. קטעים איתי. בכל
אופן, העדים הנ"ל יכולים לעבור את נד המים ולהיכנס בעצמם. אני
לא יכולה. שים לב: אתה רואה את הכניסה לחדר? רואה את נד המים?
נו, יש שם נד כזה, יציב, בתנועה פנימית ותו לא. אחרי הנד יש
ענן. ענן כבד, סמיך. ענן חומצי, שמאכל לך את דרכי הנשימה
ומדמיע קלות. אם תשרוד את זה, תנסה לפתוח את המגרות. הן
לכשעצמן אטומות, מסתבר. חתומות בדונג. היה ותצליח לפתוח, תרגיש
משב אוויר לוהט ומדברי מתוכן. תזיע כמו בקבוק מים באוגוסט. לא
מומלץ לפתוח את האלבום, אם תוכל להניח יד על מעטפת האש שלו.
בפנים יש תמונות טעונות-קרינה. זה מעוור. מתים מזה.
בהצלחה.