New Stage - Go To Main Page

גל דויטש
/
עד העונג הבא

היא לא צעקה הרבה.
היא רק בכתה והתחננה לרחמים.
"תשתקי כלבה", צעקתי בזמן שקרעתי ממנה את הבגדים.
היא אמרה בבכי שיש לה המון כסף עם אני רוצה, "אבא שלי ישלם כל
סכום" היא אמרה.
היא התפתלה, מנסה להשתחרר מאחיזתי.
היא רצתה לצעוק אך כל מה שיצא מפיה היה יבבות קטועות שרק
הרגיזו אותי יותר.
סטרתי לה בחוזקה, ראיתי את ראשה מטלטל מצד לצד והיא אבדה את
ההכרה לכמה רגעים.
כשהיא התעוררה כבר הייתי בתוכה, גונח ונאנח מעליה, והיא רק
בכתה ומלמלה "למה,למה"?
המשכתי לזיין אותה, כל כך חזק עד שהרגשתי שאני כמעט קורע
אותה.
היא לא צעקה הרבה.
היא נשכה את השפה עד שדיממה.
היא ניסתה להתנגד, עד שכוחותיה אבדו לה.
היא רק שכבה מתחתיי, חסרת אונים, בוכה.
סטרתי לה עוד פעם. אני לא יכול לסבול שהם בוכות לי. כבר עדיף
שיצעקו.
אחרי שגמרתי, לבשתי את המכנסיים וסגרתי את הרוכסן.
היא ניסתה להתלבש אבל הייתה חלשה מדיי בשביל לזוז.
השארתי אותה שם שוכבת באיזו סמטה, ערומה, כשרק נעליי העקב
האיטלקיות שלה עלייה.
השארתי אותה שם, שותת דם.
והיא לא צעקה הרבה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/8/01 13:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גל דויטש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה