מקלפת מעצמי את הבגדים שהיו עליי ביממה האחרונה. הבגדים שלבשתי
אתמול בבוקר. אתמול בבוקר אחרי שהייתי אצלך. מקלפת מעצמי את
שכבת המגן האחרונה שנשארה לי.
אני עומדת עירומה, מול המראה. גוף לא מושלם. בשבילי. גוף
מושלם. בשבילך. לפחות ככה אמרת.
העיניים אדומות כאילו כל השבוע הפלתי ראשים בלי להפסיק. מסביב
לעיניים עיגולים סגולים ושקיות שחורות כמו של איזה זקנה שסבלה
כל החיים מנדודי שינה.
אני בוחנת כל נקודה בגוף שלי. נזכרת בכל פעם שנגעת בי.
הכפות רגליים שכל-כך לא אהבתי אבל אתה עשית הכל כדי להראות לי
שגם אליהן אתה נמשך כל עוד זה קשור אליי.
הרגליים, הירכיים שכל-כך פינקת. כתם הלידה ליד התוסיק שלי.
תוסיק. לא אוהבת את המילה. אבל אתה היית אומר כל הזמן. ומחייך.
הבטן שלי. קצת כרס ועגיל בטבור. שונאת את הבטן שלי. ואתה, כדי
לגרום לי להרגיש טוב, היית אומר שאתה הכי אוהב את זה ככה.
שאצלי זה ה-פרופורציות. ה-פרופורציות בשבילך. אני זוכרת
שכשהיינו ישנים ביחד היית שם לי יד על הבטן. וכל הלילה... גם
מתוך שינה... היית מלטף. החזה שלי, שעליו כל פעם מחדש הייתי
מקבלת מחמאות. הצוואר והכתפיים שעברו כלכך הרבה נישוקים
וליטופים ממך. הפנים החיוורות שאותם אני כלכך שונאת היום.
השפתיים שכלכך הרבה פעמים נישקת. השפתיים שעדיין מרגישות את
הטעם שלך.

אני אוהבת אותך כלכך. אני אוהבת את המקריות הלא מקרית שבה
נפגשנו.אני אוהבת את החיוך הראשון שחייכת אליי. אני אוהבת את
ההתחלה המאכזבת שלנו כשגילית שאני ידידה של אחיך. אני אוהבת את
הנשיקה הראשונה שלנו. אני אוהבת את הפעם הראשונה שהייתי אצלך
בחדר. אני אוהבת את הריח שלך. אני אוהבת את הקעקועים שלך. אני
אוהבת את העובדה שהיה לך מספיק אומץ ואהבה לקעקע את שמי על
הגוף שלך. אני אוהבת את הגוף שלך. אני אוהבת את הפעם הראשונה
שלי, הפעם הראשונה שלי שהייתה איתך. אני אוהבת את זה שהראת לי
שאתה מעריך אותי. אני אוהבת את הידיים שלך. אני אוהבת את
השפתיים שלך. אני אוהבת את איך שהבנת אותי תמיד ואני אוהבת את
איך תמכת בי תמיד. אני אוהבת את איך שתמיד קיבלת אותי כמו שאני
ובזרועות פתוחות.
אני אוהבת ומעריצה את השנתיים שהיו לי איתך. אני אהבתי את העבר
שלך. אני אהבתי את ההווה איתך. ואני שונאת את זה שאין פה
עתיד.

אני נכנסת למקלחת ולא מרגישה אם המים חמים או קרים. כבר לא
אכפת לי. אני רק נזכרת ביום יום מהשנתיים הנפלאות שהיו לי
איתך. נזכרת ושוב מתחילה לבכות. אני מתחילה לבכות כי אני
יודעת, אני יודעת שאני מתלבשת והולכת להלוויה. לקבור את החיים
שלי. לקבור אותך.
מי?! תגיד לי מי?! מי יאהב אותי כמו שאתה אהבת אותי?!
את מי?! את מי אני אוכל לאהוב כמו שאהבתי אותך?!