שיבולי שיערך והרוח של אז
מצפינים את היום אל מעבר לאופק.
החלום שלי, הקדום, שלא גז,
רוצה שוב לרקום מהות וגידים.

שירת עינייך כברק החולף,
המקיץ כבלש מתייסר וחשדן.
חלומי, כל ריס בעינייך עוטף
בחום השמור לנסיכות ומלכים.

נוכחות רגלייך כפסיעת שיירה
ההולכת לרקום עוד גבול, עוד משלט.
ובשובם אל מחסה הם יכונו שירה
כנווד החוזר מתלעות הדרכים.

סוד שפתייך והים המאדים
צופנים את מהות קיומנו.  
כאספסת וסוס לעגלה רתומים
זיכרונות ושמות, פרקים לא גמורים.