י. נ. גריז / אושר |
הים מתפרם מולנו
בתנועות לאות,
זרועותייך החשופות
כמו בהרת-זהובה בעיני.
מניח לרוח-הים להתנחשל
בתוך חולצתי,
מעמיקה בי באיטיות הכרה
שאיני יודע
לנסחה במלים,
אבל הבריות
נוהגים לכנותה
אושר.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|