פסעתי אל תוך נבכי נשמתי
אובדן האחות שאת.
פסעתי בשבילים מסולעים של דרך מפותלת,
אל תוך הרגע בו הונחת על המזבח,
מבטך הכואב והמופתע יפלח את נשמתי לצל זכרך
אל תוך ציור משותף הבטתי ואת? את עדיין על המזבח
יד מנחמת ואוהבת מונחת על כתפיי,
יד של אהבה אינסופית וחמלה אלוהית.
הבטתי אל שתיקתך ויופייך המוטל על המזבח
ומבט עינייך שבתבוסה פצע את נשמתי שוב ושוב.
אהבתך אינה חסרה בי וגם לא מילותייך
6 שנים של חוסר בך חלחלו בהבנתי.
כאב לכתך פער חלל בנשמתי, מבטך המיוסר קרע את לבי בצרחות,
חסרונך בעולמי תלש את כל עברי,
וקיפל אותו אל בינות זכרון עמום של מזבח.
אני אוחזת ביד המנחמת ומתנחמת באהבה אינסופית. |
