כועסת על עצמי שנתתי כך לך,
ללכת, לעמעמם את הרגש שלי, רק בשביל טובתך
מנסה שתמונתך תהפוך לשחורה,
כזאת שלא ארצה אפילו לזכור
אבל אתה המלאך
הלבן ששמור במיוחד, בליבי-
הכחול

סבוך.
מתפתלת ביער אפור, ערפילי
קוצרת את פירותיי שבקושי הספקתי לקטוף
עוד דקה כזאת, עד רגע זה, זה מצבי
זרעים מנסים
לפרוץ מאדמה רטובה, שלא משאירה מקום
לדימיון שנושא אותי למקום רחוק,
איפה שגם אתה שם נמצא, כרגע
בחלומך הפרטי, האינטימי כמו מקום לנשימה
עבורך

לא אוהבת, אוהבת
במשחק אחר - משתעשעת עם דמויות אנימציה צבעוניות,
או בעצם רק איתך
בליבי, לא משאירה אפשרות לאף אחד אחר, כמעט
רק בפנטזיה
מנסה לא לתת לכיעור להשתלט, לקושי ללטף
את הכל...

במשפט אחד רוצה לסכם את התפאורה
הרועשת או הכה שקטה ולהגיד לעולם
שוויתרתי על עוד אהבה
אבל מסתתרת בשיח,
ירוק וקטן
שם נראית, חשופה
לכל עובר ושב.