אני הכלום שקל לשכוח שהוא קיים, הפרט הזניח שנמצא ברקע, בזווית
הראיה, הדבר הקטן, שמפריע עמוק בתודעה, האדם שנראה מוכר אבל אף
פעם לא זוכרים מאיפה.
אני הכלום שקל לשכוח שמבטיחים לו, אותו אחד שאומרים לו משהו
ואף פעם לא מקיימים, כי יודעים שהוא דבר שולי ושכלום לא יקרה
אם שוב הוא סתם יחכה.
אני הכלום שקל לשכוח אותו, האדם היחיד שלא חושבים עליו שהולכים
לאנשהו, שתמיד תוהים למה הוא לא בא ואומרים לו שהוא הפסיד שלא
יכל לבוא.
אני הכלום שתמיד מאשימים אותו שמשהו משתבש, חסר המזל שמפשל,
וכל טעות שנעשית על ידי פרט אחר בסביבתו מוטלת האחריות עליה
עליו.
אני הכלום שאומרים לו חצאי אמת, הפרט ששומע תמיד שקרים, אותו
אדם שיודעים שלא משנה מה ישמע הוא לא יטיל ספקות במה שאומרים
לו.
אני הכלום שתמיד מנדבים, מעין תורם, שתמיד מסכים לעשות מה
שמבקשים ממנו, גם אם הוא לא יכול, אותו טיפש שלא יכול לומר לא
לבקשה.
אני הכלום שאף פעם לא מעריכים את הדעה שלו, שתמיד מרגישים
שחייבים לומר לו מה לעשות, שכולם מאשימים אותו אם הוא מנסה
לעשות דברים בדרך שלו, ללכת נגד מה שכולם חושבים.
אני הכלום. הזניח. ההוא שלא יתאכזב. זה שיהרוס הכל. שיעשה הכל
בשביל אחרים. חסר הדעה.
אני הכלום, והם הכל. הם החשובים, שמשנים לעצמם, שאומרים לכלום
מה לעשות.
אני הכלום, שבלעדיו, האחרים ישארו מאחור. |