במצולות ים השלווה
מהול הריק ביסוריי,
ועצבותי הסיטה מבטה
גזר העד את תקוותי.
מאסתי להתחפר בצער
ובחלל שחור להתכסה,
חיים הלמו כאב בסער
ושגעון הזוי שפיות בי משסה.
אולי היה לי נצח לאיימים
כשסובבתי בין חיים ומוות,
נמנעתי מלהיות אני,
שכחתי עד כמה שולי, מותי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.