אני יכול להיות ממש טיפש לפעמים, אני יכול להיות אפילו מלך
הטיפשים, מפקד הטיפשים, מורה דרך שלא מגיע לו יותר מאשר כדור
בראש.
יש לי שש מחסנית, בכל מחסנית עשרים ותשעה כדורים, בסך הכל מאה
שבעים וארבע כדורים, מאה שבעים ושלוש ליתר דיוק, אחד בשבילי.
עשיתי טעות, אני אשלם עליה. יש עוד אנשים, גם הם ישלמו, חלק
ביותר מרק כדור אחד בראש.
אני לוקח את הנשק, מכניס מחסנית ראשונה ודורך. בדרך החוצה אני
מביט במראה, למזל, אמא שלי תמיד אמרה שככה צריך לעשות, העיניים
שלי אדומות רצח, נראה כאילו הן הולכות להתפוצץ מעצמן...
הלוואי... הלוואי ויתפוצצו, ככה אני אחסוך כדור.
אני יורד במדרגות של הבניין, קודם כל השכן למטה, גם הוא מהווה
לי איום מסויים, ככה היא אומרת, אני שונא שמאיימים עלי, אני
שונא אותם. אני דופק לו בדלת ומכוון, הדלת נפתחת, ירייה אחת
בין העיניים, הוא נפל, האיום הראשון הוסר.
אני עובר את הכביש שמתחיל להתמלא באנשים, הם רצים לשם, לא שמים
לב שיש לי נשק ביד, טיפשים החיילים שלי, הנתינים שלי, אין לי
מספיק כדורים בשבילם. אני נכנס לבניין ממול, מתחיל לעלות
ופתאום הוא מופיע מולי, עוד איום, לפחות הוא היה.
היום יש בית ספר, הם לומדים, היא נשארה בבית, חולה, טוב שככה,
ככה יהיה לי יותר קל. אני יורד ברחוב, עובר את הכביש, בשער אני
מציג לרוסי תעודת חוגר, טיפש. בום, הרוסי על הרצפה. אני נכנס
לבית ספר, עולה לכיתה שלה, יש שקט, כנראה עושים מבחן. אני נכנס
לכיתה, צועק, הבנות על הרצפה, את הבנים הצמדתי לקיר, המורה כבר
השתין במכנסיים, "אני מכיר אותך" צועק לי אחד, "אתה חבר של א'
מהכיתה שלנו לא?!", אני מהנהן לחיוב, "שמע אחי, אני מצטער על
כל מה שניסינו לעשות לה, באמת, זאת אומרת על מה שרצינו, חס
וחלילה לא ניסינו, באמ...", טיפש, מגמגם ומשקר לי בפנים, עכשיו
הוא מנסה למלמל משהו, אבל הדם שפורץ לו מהפה מחניק. אני ממשיך
לירות, על כולם, על כל הבני זונות מהכיתה שלה, גם על המורה
שמציץ לה במחשוף מדי פעם, בכולם. את המחסנית אני זורק לפח
ויוצא.
אני טוען מחסנית נוספת, מכה על עצר המחלק, הכדור בקנה. אני
עולה לשכונה למעלה דרך בניין, מקצר, בדרך אני פוגש איזה בחור,
מסומם, מושך בזנב של חתול, היא שונאת שמתעללים בחיות, עכשיו
המסומם מת. אני מגיע לשכונה, עולה לפארק, הוא יושב שם, כרגיל,
מכנסי ראפר, כובע על הראש, פעם זה היה כובע לבן, עכשיו הוא
אדום. אני מרוקן עליו את כל המחסנית, היא אומרת שהוא האיום הכי
גדול שלי, גם הוא הוסר בהצלחה, כמו גידול סרטני.
נשארו לי עוד מחסניות, אנשים התחילו להתקרב למקום, טיפשים, הם
לא רואים שאני עם נשק? שאני מסוכן? מטורף? תכף הם יראו, זה
יהיה הדבר האחרון שהם יזכו לראות בעולם הזה, אותי, את מלך
הטיפשים. הנשק על אוטומט, הכדורים עפים לכל עבר, הם נופלים כמו
דומינוראלי, גברים, נשים, ילדים, שוטרים, כולם.
יש לי מחסנית אחת, כדור אחד, הריח ברחוב מתחיל להיות מאוד
מסריח, יותר מדי גופות. מאחורי על הבניינים ראיתי צלפים
מתמקמים, אבל הם לא יספיקו, אני אלחץ ראשון על ההדק, אני מלך
הטיפשים. היא בטח תבכה קצת בבית, זה יעבור, עכשיו גם אני מהווה
איום בשבילה, זה לא טוב, אולי בגלל זה אני מפקד הטיפשים, מורה
דרך שלא שווה יותר מכדור אחרון מהמחסנית בראש.


15/07/04 בית שמש.