זה סיפור על דויד. או על איך רצחתי את החבר שלי דויד. או אולי
על איך החבר שלי דויד התאבד אבל אני מרגיש אשם כאילו שרצחתי
אותו. או אולי על איך אני יושב בכלא ומחכה לכסא החשמלי כי יש
עוד אנשים שחושבים שרצחתי את דויד, ואולי הם צודקים, כי לא
חשבתי מספיק מהר.

אבל אולי בכל זאת זה בכלל סיפור על דויד. דויד הוא כמו אח שלי
הגדול, אפילו שדויד יותר קטן ממני בגוף. זאת אומרת דויד הוא
יותר מבוגר ממני באיזה שנתיים או שלוש, אבל הוא קצת נמוך כזה
ורזה, ואני לא ממש גבוה ויש לי כרס, אבל בכל זאת תמיד כשאני
ליד דויד אני מרגיש גבוה, אבל קטן יותר. כמו אח שלו הקטן. גם
דויד תמיד נותן לי עיצות לחיים, כי דויד מבין את החיים. הוא גם
מבין את הבני אדם מאד טוב, לכן גם תמיד העצות שלו כמו של אנשים
חכמים ותמיד נראה לי שיש לו עוד דברים להגיד לי על הכל, אבל
הוא בטח חושב שאני לא יבין אותם אז הוא לא אומר. תמיד הייתי
אומר לדויד שאם הוא לא היה עובד איתי בשיש הוא  היה יכול להיות
איש כזה חכם שאומר דברים חכמים בטלויזיה וכולם שואלים אותו
שאלות. אולי הוא גם היה נהיה כזה איש, אם הוא היה עוזב את השיש
בזמן, לא מתאבד ולא נהיה רוח. אבל את זה אני אספר רק בסוף.
בנתיים אני אספר לכם עוד כמה דברים על דויד ועלי.

כשהתחלנו לעבוד בשיש היינו שישה. היה את דויד, זה שהסיפור
עליו, את יחזקאל שסידר לנו את העבודה בשיש, את יהלי שהיה זוכר
את כל המערכונים של הגשש בעל פה, אבל לא היה יודע לספר אותם
מצחיק, ואת שני האחים שמשון וטרזאן, שזה לא השמות האמיתיים
שלהם, אבל ככה היינו קוראים להם, והיה אותי, שאף אחד לא היה
שואל אותי כלום, ורק דויד היה מספר לי כלמיני דברים לפעמים,
כמו איך פספסתי שהייתי טבח בחיל אויר ולא זיינתי את החברות של
הטייסים שרק רוצות שיבוא לזיין אותם מישהו טבח כלי, ולא החברים
הנחנחים שלהם שרק רוצים להטיס מטוסים ולא רואים את החברות שלהם
רק פעם בחודש, ואני תמיד הייתי נגנב מהסיפורים של דויד, כי הוא
כזה חכם ומבין איך הבניאדם חושבים, ואני לא כל כך. יצא אחר כך
שיהלי הלך ללמוד איזה משהו באוניברסיטה ומאז לא שמענו הרבה
ממנו, רק לפעמים הוא היה בא לשכונה ומספר איזה קוסיות יש
באוניברסיטה ואיזה קטעים, ויחזקאל הלך לעבוד בפלאחה בשומרון
וגם אירגן לשמשון ג'וב שמה. בחנוכה שנה שעברה שניהם באו לשכונה
ועשו דווארות עם הג'יפ של הבוס שלהם מהפלחה. על טרזאן מספרים
בשכונה שהוא התחתן ופתח עסק של צבעות והוא מסייד בתים לכל מיני
עשירים מהוילות. רק דויד ואני נשארנו בשיש, כי מר אריה אמר
שאין הרבה הזמנות עכשיו, ומספיק שני עובדים.

אז אתם בטח שואלים עכשיו למה דויד התאבד, ולמה מאשימים אותי
ברצח שלו, ובטח שתשאלו כי אמרתי לכם על זה בהתחלה, אבל בנתיים
אני אספר עוד כל מיני דברים עלי ועל דויד. דויד היה זיין משהו.
יעני לא יודע אם הוא היה מזיין טוב טוב, אבל הוא בטח השכיב את
כל הבחורות בשכונה, וגם בשכונות ליד שמעו ממנו. אפילו את גאלית
מהשיכונים שהיתה חברה שלי הוא זיין מתי שהיא היתה חברה שלי,
והוא בטח חושב שלא שמתי לב, אבל כן שמתי לב, אפילו שלא שמתי לב
מתי שהוא זיין אותה. רק אחרי זה. הרבה אחרי שהיא עזבה אותי כי
היא ספרה לי שהיא בגדה בי והיא לא רוצה להשאר איתי בגלל זה,
ואפילו שהיא לא בגדה בי עם דויד אלא עם מישהו אחר, סתם, בכל
זאת אני יודע שגם עם דויד היה לה מצב. דויד כמה שהוא חבר שלי,
איך לא ירצה לזיין אותה, כולם רצו לזיין אותה בשכונה כשהבאתי
אותה, היא היתה אחלה זיון, באמת. אם אתם מגיעים לשיכונים ליד
השכונה שלנו, ותראו אחת עם חזה מפואר, זותי גאלית, ובאמאשלי,
היא זיון עשר. אפילו ששברה לי את הלב, לשקר על זה אני לא יכול.
גם משה מהמכולת, שהיה שכן שלי ממול, והיינו מעבירים ערבים בשש
בש וקפה, זיין אותה,  ואם תרצו לקנות ממנו שמנת, שימו לב שהוא
לא יתן לכם את השמנת שהוא שם מקדימה למה שהיא כמעט מקולקת
ותקחו את השמנת מעמוק במדף, גם משה יגיד לכם שהיא אחלה זיון אם
תשאלו אותו.

אבל זה לא סיפור על גאלית אלא על דויד. הנה אני מגיע למה
שרציתם לשמוע. אני ודויד עובדים בשיש, כן? אני לוקח את הפלטקות
של השיש, ושם אותם במכונה של החיתוך, ודויד הוא זה שמפעיל את
המכונה. כי אני, אני לא טיפש, אבל המכונה הזותי עם המסור
שמסתובב מהר מפחידה אותי, כי אני לא רוצה לחתוך לי את האצבעות,
אבל דויד הוא כזה זריז, והוא אף פעם לא מפחד, ואני חזק מספיק
בשביל להרים את הפלטקות לבד. אז יוצא שדויד הוא תמיד זה שמפעיל
את המכונה ואני תמיד זה שמעמיס את הפלטקות. את השיש שנהיה חתוך
שנינו תמיד מסדרים יפה בארגזים, ומר אריה לוקח אותם להזמנות
שלו. אז אני מעמיס מעמיס ודויד חותך חותך ואז פתאום הוא מתחיל
לספר לי על קובי, ושלקובי יש קומבינה והוא הולך לפתוח בית קפה
בשכונה ואיך כל הכבדים ישבו אצלו וישתו שחור עם שניים סוכר
וישחקו שש-בש וישבו על הכסאות פלסטיק כתר שדויד אירגן לו
מאלראשי, ואיך שניהם יביאו אותה במכה, ואני מחייך, למה טוב לי
לראות את דויד מתלהב, זה נותן לי עידוד שאיך החיים יכולים
להיות יפים, ואולי גם קובי יתן לי לשבת לפעמים על הכסאות
פלסטיק כתר שלו, ואני יוכל לשבת ליד כל הכבדים ולהרגיש ככה
קינג, אפילו שאני לא יהיה כבד ולא קינג, אבל רק להרגיש ככה
קצת, בשביל שיהיה לי יותר כוח לסחוב את הפלטקות. ואז דויד עושה
פתאום כזה קטע, אומר לי 'תחשוב מהר', ושם את הראש שלו ליד
המסור שחותך בדרך כלל שיש, והמסור מסתובב נורא מהר, ואני רוצה
לדחוף את דויד הצידה, למה אני בכלל לא כועס על גאלית, ואני
מבין אותו שהוא זיין אותה וזה בסדר, כי מי לא היה רוצה לזיין
אותה, אבל מרוב שאני חושב מחשבות על גאלית ועל המסור ופתאום
בכלל אני נזכר באבא שלי שאמר לי שהכי חשוב זה שאני עובד בשיש,
וזה יופי שיש לי עבודה קבועה, ושאני אהיה נחמד למר אריה, כי
בזכותו אני יכול לגור בדירה שלי ואולי אני אמצא כלה נחמדה,
שאולי לא יהיה לה חזה מפואר כמו לגאלית, אבל היא רק תרצה לשכב
איתי, איך שאני חושב את כל זה, אני לא מספיק להזיז את דויד, או
לשים מקל בקוגלגר של המסור כי ככה אנחנו עוצרים אותו לרגע אם
לפעמים צריך לשפוך עליו מים בלי שהוא יתיז עלינו ובלי לחכות עד
שהמסור יתחיל להסתובב שוב. איך שאני חושב את כל זה נהיה מלא דם
וחלקים של דויד עפים עלי, ואני דוחף את מה שנשאר מדויד הצידה
לנסות להציל אותו, אפילו שכבר אבוד לו, ובדיוק אני שומע את מר
אריה צועק מאחורי יא משוגע מה עשית? ואני מנסה להסביר לו שזה
לא אני עשיתי ודויד השתגע או מה ואז נהיה כבר מאוחר מדי. ומר
אריה הזמין משטרה ואני בכיתי הרבה ואמרתי להם, זה לא אני זה לא
אני, והמשטרה עשתה לי משפט ושמה אמרו שמקנאה הרגתי את דויד
ואני סיפרתי להם על גאלית ועל כמה שאני לא כועס על דויד ושהוא
כמו אח שלי הגדול והם אמרו שאני מקנא בדויד, ובא גם קובי ואמר
שהרסתי לו את הקומבינה עם דויד ועכשיו מאיפה הוא ישיג כסאות
פלסטיק כתר, ואבא שלי בא גם ואמר שאני איש טוב אבל לפעמים אני
לא חושב מספיק מהר ושיוותרו לי, אבל לא ויתרו לי ועכשיו אני
יושב כאן בכלא ומחכה שיבואו להרוג אותי, אפילו שלא מגיע לי,
אבל לאף אחד לא אכפת. אבל אז מגיעה הרוח של דויד והוא מספר לי
שהכל בסדר ולא כל כך נורא לו בתור רוח, הוא אפילו מזיין יותר
הרבה ממקודם, גם תיירות מהולנד אפילו שהם לא תיירות בהולנד כי
הוא יכול להיות בהולנד בשניה אם הוא רוצה, או גרמניות והוא
מביא להן יותר חזק בגלל מה שעשו לנו בשואה, ואני מפחד למות כי
זה נראה לי פחות טוב מאשר לחיות, אבל גם בכלא לא משהו בשבילי,
אפילו שהשיחות שלי עם הרוח של דויד נותנות לי קצת תקווה שאולי
זה לא כל כך נורא. אפילו שעד היום אני לא מבין למה דויד עשה את
זה, כי לפעמים נראה לי שהוא כועס עלי בגלל שלא חשבתי מספיק מהר
אפילו שהוא לא אומר לי כלום על זה אלא רק מספר לי כמה סבבה זה
בגרמניה והולנד ואמריקה, אפילו שבאמריקה זה פחות טוב, אבל נחמד
לבקר לפעמים, גם אם אתה רוח.