|
אני נושם.
מריח את ריחות האושר
והשאול.
אני נוגע.
מרגיש מגע קטיפה,
מרגיש צריבה חורכת עור.
אני רואה.
רואה את הפריחה,
עיתים רואה שחור.
אני שומע.
שומע צחוקם של ילדים,
שומע את צרחות ההמונים.
ואני חי,
ואני מת.
אך לפחות היה,
יהיה... |
|
|
הייתי רק רוצה
לנצל את המקום
הזה בשביל למסור
ד"ש לכמה
אנשים:
אמא, אבא, אורן,
יעל, ורד, דן,
שימי, גולדה,
סוסית,
כדרלעומר,
וקוצית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.