יושבים אנשים מול הצג
וחותרים ללא חסך
אל חופי הידוע והמושג
אך דינם שיתעו בענק -
מקהים חושיהם בפרוח הדמיון
עד ליום בו יתייצבו מול החידלון,
חרדים להביט אל המשוכות
אז מתפתלים בין ההזיות
במשובה, קציפה ושגע,
ולעיתים, אף את עצמם מצליחים לתעתע.
כל הרצונות והמאוויים,
כל התשוקות והיצרים
זוחלים בחבוי אל הצג
ושם ניצבים מלאי קומה, מלאי כזב.
מביטים בצגי המחשבים
כאילו היו עובדי אלילים
ובכל יום, בכל שעה טרופה,
חושבים שהנה, מגיעה הגאולה
משיטת האהבה הוירטואלית הזכה
שאף פעם אינה פגומה,
כי אינה נדרשת כלל להוכחה
אלא מנווטת ביד הכמיהה,
וזו, האחרונה - לא מאכזבת את בעליה
כמו אחותה, הבינה, שמפגרת אחריה
בהבנת הנקרא על הצג הצרוע
המפרסם את עצמו כמארגן "חגיגות" קבוע.
אחי, אך הוירטואלי,
הבט אל הצג באופן נורמלי
ונסה לא לפרכס
כל זמן שאתה מנסה לפנטז
מול מראות הרוקדים
ומחזות הטירוף של הצופים,
ובחיוך שחצני ובוזה
כדאי שתנסה
להכיר בעובדה הפשוטה,
שהכל כאן רק הצגה גדולה,
ואם תבקש כאן להימלט מעצמך
עד מהרה תגלה ששיקרת לעצמך.
14/07/04 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.