אברהם עובדיה / התאבנות |
אבל עכשיו,
אחרי שהלכת,
נפער בור ריק
ואין במה לכסות את הכאב.
בדמעותיי המתאבנות לקיר מגן אמלא אותו.
כן, אני יודע.
בעטתי,
דחפתי,
עצרתי,
אבל זהו בדיוק!
רציתי, שלא תוותרי עלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|