שתי כנפיים היו לי, יפות ארוכות,
קצת שונות לא דומות אך שתיהן כה יפות.
גידלתי אותן ואהבתי תמיד,
שתיהן התארכו יחדיו בנו להן עתיד.


שתי כנפיים היו לי, יפות ארוכות,
אחת נוצות לבנות שניה נוצות שחורות.
כל אחת זהרה בנפרד ככנף בודדת,
אך היו הן שתיים אחת שקטה השניה אש יוקדת.


שתי כנפיים היו לי, יפות ארוכות,
ואם השנים נהיו פתאום רחוקות.
כי אחת נעלמה עם הזמן בשחור,
ושנייה התארכה והפכה לה לאור.


שתי כנפיים היו לי, שתיהן כה שונות,
וכ"כ יפות הן, כ"כ יפות.
והאור שלהן הוא אהבתן זו אל זו,
בחיים לא נראתה עוד אהבה שכזאת.


שתי כנפיים היו לי אך היום יש אחת,
נעלם השחור נעלמה גם הבת.
והאור בשניה נעלם לבלי שוב,
היא איבדה בה כל זכר למה שחשוב.


שתי כנפיים היו לי כה קשורות, כה שונות,
אך הלכה האחת והותירה דמעות.
כי שחור היה צבעה, ושחור אחריה נותר,
והביחד העצום בלכתה בבום נשבר.
ופתאום מה שהחזיק שתי כנפיים באויר,
נעלם כלא היה ורק עצבות גדולה הותיר.


שתי כנפיים היו לי, יפות, ארוכות,
התפצלו הדרכים היום שתיהן כה ריקות.
כי אחת נעלמה והלכה אל האור,
שניה מייחלת לאותו השחור.
שתיהן יודעות שהצבע מעולם לא שינה,
כל אחת היתה מופלאה בין בני מינה.
אך שתי כנפיים היו לי, והיום ישנה אחת,
מיוחדת, אך אורה טמון עמוק בתוך מבט.