שלושה שבלולים התחילו לדבר,
למי מהשלושה הבית כבד יותר.
לראשון אין מרווח, הוא רוצה חופשיות,
השני מתלונן על תאורה וחוסר נוחיות.
ושלישי רק בוהה בשניהם וצוחק לו בקול,
אם על זה אתם מתלוננים- עוד לא ראיתם הכל.
העולם הגדול הוא לא כזה מציאה,
מבחוץ הבית כבר לא נראה כ"כ נורא.
אך תחושת הגדלות כשעוזבים את הקן,
מונעת שובנו לבל בבית נזדקן.
אך מה רע ברוך, שקיבלנו כילדים?
ארבע קירות משפחה והורים אוהבים.
מרווח, חופשיות? תאורה, נוחיות,
כנראה שלא הבנתם בחיים את המשמעות.
כי כשעוזבים את הבית מאחור,
ועוברים לגור באיזשהו חור...
אז נותרים עם חלל שגם הזמן לא ימלא,
ולא, ידידי, אין על מה להתפלא.
את הבית עוזבים רק אל בית חדש,
שגם הוא לא יהיה מושלם, אך שלכם הוא בלי חשש.
ושבלול שמהלך וביתו על הגב,
חבל שיותיר את ביתו אחריו.
כי גם כשיהיה לו קשה המחר,
הבית הוא זה שאיתך תמיד נשאר...
תודה לך שבלול על זאת ההארה,
על בינה אחרונה שבזכותך איתי נותרה.
הבית כבד, אך אני אסתדר,
עד אמצא מקומי שוב בבית אחר!!! |