תהילה הגיעה מקיבוץ קטן באזור יריחו, נשבר לה מהפסבדו
קומוניזם, נגמר לה מהסוציאליזם וחיפשה קצת פריקיזם ונאטוריזם.
היא הייתה דמות יוצאת דופן בכפר, העבידה עצמה בפרך בגינת הנוי
הפאתטית ועדיין היה לה כוח לצחוק ולשיר עם השולמנים כל לילה.
השמועות בכפר אמרו שהם עושים את זה לפעמים בשלישייה (מול
הילד?!). מצד שני גם השמועות לא היו טלית שכולה תכלת.
דרך אגב,כמעט שכחתי: מוני היה אומר "עם שדיים כמו שלה אני מוכן
לסבול גם את שולמן במיטה..."

משפחת שמועה הייתה הכי גדולה בכפר:
אבא, רב סרן (במיל.)
אמא, מוסיקאית (חליל)
עטרה, שרלילה (זה הגיל)
זמיר, מחוצ'קן (כרגיל)
עדייה, מתולתלת (עם שביל)
וזכריה הקטן (אינפנטיל)
מוני, שעבד עם אבא שמועה במשמרת לילה בחממה היה לועס את גבעול
הג'ת שלו ושואל את עצמו "מה לעזאזאל השם הפרטי שלו?"

אהוד בנאי. גם הוא גר שם.
(מוני: "בכל מקום צריכה להיות איזו פיגורית תרבותית!"

יותם גר פעם בקיבוץ בגליל,
הוא גידל כל מיני חיות
ורץ בין הסלעים עד שמישהו
החליט לביית אותו

הוא רץ כל הדרך עד צמח
ולקח טרמפים עד שהגיע אלינו
ליותם לא הייתה בחורה
השמועות גרסו שהוא הומו,
אבל אתם כבר יודעים איך צריך
להתייחס לשמועות

מוני אומר תמיד שהוא לא חושב
שיותם הומו, והם סתם מלכלכים
תראו איך הוא מסתדר עם הכבשים

מוני."עזוב, אני אנונימוס. עבור הלאה".

כותב שורות אלו, כמו רוב כותבי השורות
נגרר בדמיון בין ריח מאובק של מדבר
לבין ריחות מנטה וג'ת של לבבות חמים.

כותב שורות אלו פותח חלון למדבר
ושומע גיטרות וילדים ופרקי חז"ל
וגם צעקות, זיונים והרבה שמועות.

כותב שורות אלו נגרס במראות
הארץ המטורפת הזו ממזרח
וחוטף התקף מיגרנה מרוב דמדומים והזיות.

סמי חרטבן. כשהיה סמי ילד ביפו ד' צחקו עליו הילדים: "חרטבן יש
לך נייר טואלט?" והילד סמי היה חוזר הביתה בוכה וכועס על אבא
שלו שעבד משמרות לילה בלנקות חולים סיעודיים בוולפסון.
בצבא,באפסנאות בבקעה (לא נותנים ללכת לצנחנים עם שם כזה...)
ירדו עליו הנגדים רצח וטרטרו אותו ממקום למקום עד שנשבר וברח
לכביש הראשי. רב מוזר הציל אותו שנייה לפני שתפסו אותו השומרים
והסיע אותו לכפר מואב.
אחרי השחרור והדפוק הגיע סמי לגור בכפר.מאושר בחלקו על העבודה
הקשה, על הבית הקטן הנטוש, על חוברות הפלייבוי שמוני הביא לו
מדי פעם מהבירה, ובעיקר על קבלת השבת היישובית אצל משפ'
שמועה.
סמי ידע שפה, במקום הכי מחורבן בארץ - אף אחד לא יבקש ממנו
נייר טואלט. פעם הוא השאיר את הרב חננאל לנגב בעלים מאחורי בית
העלמין.
ומוני אמר:"תראו איזה מזל חרא יש לנו - במקום שיגיע סמי בורקס
מגיע סמי גללים!"

משפחת סובאיוב. ליד בית העלמין עמד בשממונו בית נטוש,שמאז יום
הקמת הכפר לא אוכלס - עד שמשרד הקליטה החליט לחזק את ענף החממה
ביישוב ושלח את אנדריי סובאיוב - מהנדס לאקולוגיה מאוניברסיטת
קישיניב יחד עם אלנה רופאת הילדים ושני ילדיהם הקטנים הישר
לשיעוריו של הרב חננאל -
ללמוד עוד אות ועוד מלה ועוד פרק חז"ל ועוד שיר דילן.
בדרך להיות חברים מןו המניין בקומונה המדברית של כפר מואב.

דבר מוני: "למה לא שלחו לפה רופא שיניים? אני צריך טיפול שורש
במוח!"

ועל קבר טרי יושב חייל מאובק עם חור בראש, סמל כוכי שמועה
מגולני חמישים ואחד, מדליק מקל עשן עם תייר הולנדי מעופץ
ומאיים על כותב שורות אלו.