גל מתגלגל, שוטף את הכול,
מציף את הנפש, קול ללא קול.
תחושה מתפשטת, עוטפת, חובקת,
השרירים מתרפים, הנפש צוחקת,
אין המולה, כאן שולט השקט.
כאן הנשמה את ראשה מרימה, בשונה מבשאון העיר;
כאן הנשמה, בבמלכת הדממה, מסוגלת באמת לשיר.

רוח מנשבת מעל לגלים,
מרקדת ומצחקקת לאור ירח נעים.
רוח מנשבת, מגיעה עד אליי,
מתקרבת, מהססת, מלטפת את פניי.
לאחר העצירה היא ממשיכה בדרכה,
עוד ניצבת בפניה דרך ארוכה,
אך לעולם, לעולם, לא תשכח היא אותי,
שכן זוהי רוח אהבתי.

גל ועוד גל, מתנפצים על החוף,
על החול השקט והרך.
כאן, ביושבי, והים הוא עדי,
אני יודע שאני אוהב אותך.