הלב שלי לא מרשה לבכות
הוא לא מרשה, אז למה הוא בוכה?
ואני מתפלאה למה באמת הזמן הוא לא כמו טיפות עיניים...
למה הזמן באמת לא מרפה כאב
ובמקום שמחה יש רק עצב
אני הולכת לאיבוד בכל חלום שאני חולמת
בכל חלום שהוא בעצם המציאות
צריכים להתמודד. אני יודעת
זה חלק מלקחת סיכונים
אני רוצה להמשיך וזה קשה
אבל ככה החיים...
הלב שלי לא מרשה לבכות
הוא לא מרשה, אז למה הוא בוכה?
כל שיר נכנס ללב
כל מנגינה שאני שומעת
זה העצב מתגבר
זה העצב שוב חוזר
וגם אם בלי ללכת הוא נשאר
והכל כאילו אין מחר
הלב שלי לא מרשה לבכות
הוא לא מרשה, אז למה הוא בוכה?
אז אני נדרשת לשכוח
זכרונות ותמונות
כל מה שחלף בעיניים בשתי שניות
על מה שפעם היה הווה
ועכשיו עבר
כל מה שפעם חוויתי
ובליבי נשאר
לחזור זה לא יחזור
עכשיו הכל אחרת
חיוך מזויף לא יעזור
כי עדיין אותה שאלה נשאלת
הלב שלי לא מרשה לבכות
הוא לא מרשה, אז למה הוא בוכה? |
