היא עמדה שם ממש מולי, מעבר לכביש הרחב. גופה הזעיר והמכופף
כוסה בשמלה אדומה, שחשפה עור חיוור ושקוף. שיערה הקצר והיבש
התנפנף ברוח החזקה והמדברית, והיא- בשלה, מקרטעת לעבר כל
מכונית המגיחה לעברה ורוכנת אל הנהג, מציעה לו את גופה השחוק
והמזדקן.
ממלמלת מספר מילים, מגלה חיוך קטנטן בזווית פיה, מקבלת בבטחון
רב את הסיגריה המוצעת לה ומבקשת "אש". מתרוממת בחזרה אל
הטריטוריה, שכבשה לעצמה מתחילת היום ברחוב הידוע לשמצה, ומכאן
והלאה נמשך הלילה, עד שיגיע הלקוח הפוטנציאלי.
ואני חיכיתי שם, יושבת על שפת המדרכה, מביטה בה ומנסה להיכנס
במחשבותיי ובדמיוני חסר הגבולות אל תוך עולמה המוזר והמאיים.
היכן בעלה? האם יש לה ילדים? האם חוותה אי-פעם את חווית הלידה
המיוחדת? איך היא מרגישה, כשגופה הבלוי נמכר תמורת ככר של לחם
ובקבוק זול של וודקה? כמה היא מרוויחה בלילה אחד? למי היא
מחכה?
סובבתי מבטי לעבר הכביש ממנו באה, והופס, האישה בשמלה האדומה-
נעלמה. |