|
באת אלי מחייך ושליו
והמבט שלך הייה אוהב
ואני כמו אותה נערה
בפגישה ראשונה
מתחת לאותו פנס בשכונה
כאילו כלום לא השתנה.
אותו סומק בלחיים
אותו פיק ברכיים
ןאותם פרפרים שבבטן
כבר יומיים
עומדת מול המראה
כבר כמעט בת חמישים
קצת קמטים על הפנים
וגם בהיקפים כבר לא שישים, תשעים, שישים.
אז אולי אלה תכתיבי הזמן והחיים
אבל בתוך שלי אני עדיין
אותה נערה בת שש עשרה שרק אתמול
טיילה יד ביד עם אותו עלם על החול
עם אותו אודם המתפשט בלחיים
ואותו מבט חולמני בעיניים
כשהעזנו והחזקנו ידיים
על אותו ספסל בשכונה
בפגישה ראשונה
ושוב אתה כאן בחיוך כובש
גורם ללב הזה לשוב להתרגש |
|
|
כתבתי יצירה
כסלוגן, וזה
יבלבל אתכם
כהוגן. שכן לא
ברורה הכוונה,
של אותה הפואמה.
והסוף אינו
חשוב, עוד יכלאו
אותי בכלוב. אז
אומר שלום חבר,
בסוף אני עוד
אתבגר. ולא אעשה
את זה יותר.
צרצר מטושטש
קמעה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.