|
ושוב הדמעות חונקות את גרוני
שוב אני חשה את הכאב הטבעי
לבי סובל מאהבה דימיונית
שנוצרה רק בי כאשליה נצחית.
מדוע אני שוב גורמת לעצמי סבל?
מדוע תליתי שוב את לבי על חבל?
אומרים כי האהבה גורמת לאושר,
אך הדבר שונה כשאין בה מהיושר...
בוכה ונדמה כי זה לא ייגמר,
הדמעות לא ייפסקו והלב שוב יישבר,
אכאב כך עד סוף ימי, כך נראה,
ורק בגלל שאני מאמינה באהבה...
© PeTeL |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.