האור האדום של השקיעה הבהירה בערב קיצי, המאירה בקרניה
האחרונים את הבתים...
השקט של ערב יום שישי, רשרוש של עלים ירוקים, גורם לי להרגיש
כל כך טוב...
לפעמים אני מרגישה כל כך שלמה עם עצמי, שבא לי רק לחייך ולגרום
לאחרים לחייך. אני מרגישה, ששום דבר לא מחזיק אותי בעולם זה.
אני רק רוצה להתקרב יותר ויותר לאלוקים. אולי זה נשמע לא
מציאותי, אבל דווקא בזמן שקיעה, כשאורה האחרון נופל על הפנים,
אני מרגישה, שתפילותיי נשמעות ומתקבלות. אני אף פעם לא מצטערת
על שום דבר שעשיתי, דמיינתי או חשבתי. ברגע שכזה כל רצוני הוא
להמשיך לחייך כמו ילדה קטנה בשמך כל חיי. כשהשמש לבסוף שוקעת
והעננים הלבנים כשלג נשארים ורודים והשמיים נשארים בצבע תכלת
במשך זמן שנראה כמו נצח, אני נזכרת, שהאומן הדגול ביותר הוא
אלוקים. והמטרה שלי לחשוב כמה שפחות על דברים ארציים כמו כסף
ואוכל ודברים כדומה. אני תוהה האם כל האנשים השטחיים, שאני
רואה יום יום, שכל כך חשוב להם מה חושבים עליהם ומה ללבוש מחר,
גם מרגישים לפעמים רגשות של שלמות או שמא הם תמיד רוצים עוד
משהו. ובמוצאי שבת, הדבר שאני הכי אוהבת לעשות הוא להקשיב
לרדיו, שירים שקטים ברדיו. זה גורם לי להרגיש, שאני לא לבד
ואי-שם ישנם עוד אנשים, שמקשיבים לאותו שיר. אבל הלילה שקט
והשירים מדברים אלי, ואני מרגישה את השלמות נמשכת. אם זה היה
יכול להימשך לנצח... אולי יום אחד אני אלמד להעביר את ההרגשה
הנפלאה, שאני מרגישה. כי אם אני אצליח לעשות לפחות בן אדם אחד
מאושר באמת, בזה יסתיים תפקידי בעולם זה...
אז שקיעה, מוזיקה ואלוקים- זה מה, שנותן לי השראה לחיים...
יום אחד אני אצליח לעשות מישהו מאושר וזאת המטרה היחידה,
שמצאתי לחיים, כי אין אחת חוץ מלהיות קרובים לה'.