עלי כותרת צהובים, מטה, מטה נופלים.
ניתקים מהחיים ונחים על דשא ירוק ואוורירי.
חלקם נסחפים עם הרוח אל מקומות מרוחקים.
בין הצל והאור, תחת עץ, לפני הצהריים.
ביושבי על אבן ובהיבטי על השמיים, מרגישה אני
כל עלה מרשרש, ניתק ונופל לידי.
כן יפים הפרחים הנופלים מהרוח,
מהרוח עם הריח המלוח... של הים,
והדגל כחול לבן המתנופף לו אל הראש הבניין.

גם אנשים יפים ושמחים, נופלים פתאום באמצע החיים,
ניתקים מהמקור, נופלים על ענן אוורירי.
חלקם נסחפים עם הרוח למקומות לא ידועים בין האור והצל של
החיים.
ביושבי על אבן ובהביטי לשמים,
מרגישה אני כל נשמה ונשמה ומרשרשת ומרחפת מעלי.
כה יפות הן הנשמות של הנופלים,
הנופלים שלא יזכו יותר לטעום את החיים ולראות את העננים
מלמטה.
והדגל של ישראל שמתנופף לו לאיטו
ולא מודע ליגון.
להיות בצל שבא בעקבותיו.