חיפשתי נוסחה לעצור את הזמן
להפוך את סיבוב השעון
לראות, איך גדול הופך לקטן
ומומחה, לחסר ניסיון
להמציא מכונה שתחזיר לאחור
גלים, מהחוף אל הים
ועלים, שבסתיו החלו לנשור
יהיו ירוקים לעולם.

נוסחה לא מצאתי בכל העולם
עיצות, קיבלתי מליון
ועיצה, שהייתה הטובה מכולן
לרחף על כנפי הדמיון
מול עיצה שכזו, האתגר הוא אישי
לחפש רעיון ולכתוב
ואולי יתגשם, החלום הטיפשי
שהרע, ייהפך לטוב.

כעת, אותיות מתחילות לעלות
עומדות ממתינות בתור
מסתדרות על מסך, שאוכל לראות
כשהזמן, הולך לאחור
הן מראות לי זריחה, מצד מערב
ואודם שקיעה במזרח
ופגז, שנורה בלהט הקרב
חוזר לקנה התותח.

עצים מתחילים לגדול במדבר
ונחל אכזב, גועש
וחשוך ילדים, שנולד עקר
מהולדת ילדו מתרגש
דמעה שזלגה על פנים עצובות
חוזרת לעין צוחקת
ואדם, שהיה רגיל להכות
ידו הקפוצה מחבקת.

כבר לא קיים המושג, מאוחר
ולא נמצא במילון
בעולם הדמיון, שום דבר לא מוזר
ואין מחוגים בשעון
אולי מוזרים הדברים שכתבתי
ואולי, עוד יגיע היום
אך אני, עם שיר חדש, נרדמתי
אסור לפעמים לחלום??

אוגוסט     2001