אומרים שאפשר למות מזה.
אבל בימינו אפשר למות מהכל.
אומרים שזה מסוכן, אבל בארץ שלנו, אפילו לחצות את הכביש ברחוב
מסוכן, כי אולי תעבור איזו מכונית עם נהג/ת (אתם רואים, אני לא
עושה אפליות) מופרע/ת ותחליט שבא לה לדרוס אותך... חס וחלילה.


אז אומרים.
אז מה הם רוצים? שלא נאכל, שלא נשתה?
אז חיים. קצת כואב לפעמים, אבל חיים.

לפעמים אין כוח. לפעמים מרגישים שאנשים נטשו את הספינה ונשארו
בה רק רב החובל והמלצר.
אז מה? שנכנס לדיכאון ולא נצא ממנו? שלא נחיה רק בגלל שכמה לא
רוצים לעלות על הסיפון?
שיטבעו בים ואני גם לא אבוא להלוויה.
(סתם)
אז אני אנטוש את הסיפון שלהם... ככה זה בעולם שלנו.

ויש יותר מדי אנשים שנטשו את הסיפון.
שלי לפחות.

אז אומרים שאפשר למות מזה.
אז הנה - שפכתי את הכל. אולי לא הבנתם את הדימויים שלי, אבל
שפכתי.
לפחות אולקוס שאפשר למות ממנו לא יהיה לי...