|
רציתי את השמיים וקיבלתי את החדר הישן שלי בצפון
רציתי אהבת נצח וקיבלתי זמן שאול במרחבים
הזמן אזל וסירבתי להמשיך הלאה
רציתי לנשום חלומות ולא נותר דמיון באפי
בוסס רגליים באבק האם תמיד הייתה הדרך ארוכה וריקה
מנגינות ממלאות את אוזניי כשאני מנסה לרחף גבוה
ידענו לנסוק עד העננים אך מעולם לא ידענו לשמר עוצמה
עכשיו כשאני מוטל על הפסים אני חש בהבדל
אני עוצם עיניים
ואינני רואה דבר
בחושך של המחשבות
רק הבוקר של מחר מצטייר
האם מזה ניסו המבוגרים להזהיר כשצחקנו ולא היינו קשובים
כמו חוק טבע בחלל, מה שמתרומם גבוה מידי קשה תהיה נפילתו
אינני נוטר לאיש אני רק מחשבה בקצה של העט
לא מזמן יכולנו ליצור פנטסיות שלמות עכשיו יש רק אותיות מרוחות
בדיו
אל תגידו שאי אפשר
להרקיע למעלה לא לראות מחר
היכן שכל החלומות מתרסקים
הוגה הים אוהבים חדשים |
|
|
הרוצח שלא ידע
שעוקבים אחריו
החליט להיכנס
לפאב השכונתי
דבר שרק הקשה על
השוטרים לעצור
אותו...
מתוך:
ספר-סלוגן,
סיפור בהמשכים,
מהסיפור שרלוק
בבמה חדשה, פרק
חמש עשרה, פיסקה
חמש, שורה שבע.
"קרוסורק" סתם
סופר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.