אודי נח / נשירה |
אותיות ומילים.
צונחות אט,
על יריעות בד שנתלשו
משמלת כלולותייך בלילות לבנים.
והצהוב פשה בעלייך,
בדפים שפיזרת כפרוכת על פני המדרכה.
כעת החלו מתפלשים בם ילדייך,
ואת, קולמוסייך היו מרצע,
מנקבת עצמך נקודות ועורך פשטת
ויהי למילותייך כריכה.
ומשכפפת צמרתך
בפני היד הקוטפת,
לא נותר לך דבר.
ואת תוהה אם לעת אביב,
תתעלי פעם נוספת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|