צחי דניאלי תיעב את משפחת מרום שגרו בדירה שממול. הוא שנא את
מר מרום, שעבד בבנק שלו, וסירב לתת לו הלוואה. הוא שנא גם את
בתו הצעירה של מרום, שנהגה לשמוע מוזיקה רועשת כאשר הוריה היו
מחוץ לבית. הוא שנא אפילו את בנם הפעוט, שהרבה לצרוח ולבכות
דווקא בשעות שבהם ניסה לישון. אך יותר מכל שנא צחי את הגברת
מרום.

אדם זר שיפגוש בגברת עליזה מרום לא ישנא אותה כלל. מאז ילדותה
היתה ילדה נאהבת בשל יופיה הנדיר, אשר לא אבד לה בחלוף השנים.
בצעירותה אף דיגמנה בגדי מעצבים, וכיום היתה הגברת מרום אשה
יפה ודקת גזרה. כל בר דעת יסכים שהאדון מרום הינו איש בר מזל.
אם כן, מדוע שנא צחי את חביבת השכונה? הסיבה לכך היא פשוטה.
כאשר חגג את המעבר לדירתו החדשה, ידע צחי כי בעליה החוקיים של
החניה הסמוכה לשלו היו משפחת מרום, השכנים החדשים שלו. מה שלא
ידע היה שהגברת מרום נוהגת רע. בעצם, מצידו יכלה הגברת מרום
לנהוג בצורה מחפירה, לדרוס כל יומיים ילד על קורקינט ולהתבלבל
בין קדימה לאחורה. מה שהפריע לו היתה יכולת החניה של עליזה
מרום.

כמעט בכל יום כשחזר צחי מעבודתו וקיווה להחנות את רכבו, מצא את
הרכב של שכנתו היפה חוסם את החניה הפרטית שלו, עליה שילם כסף
טוב. לעיתים המיצובישי הלבנה חנתה ברוורס, גונבת כמעט חצי
מהחניה שלו; לעיתים עמדה המכונית עם הפנים קדימה, אך בזוית שלא
אפשרה לו להיכנס. אין צורך להזכיר את הפעמים שבהם נראה היה כי
המיצובישי חונה לא רע. חונה לא רע בחניה שלו!

בימים טובים היה צחי מסוגל להתבדח על העניין. "הנה דוגמא
קלאסית לטסטר חרמן שמעביר בחורה יפה טסט בלי לבדוק אם היא
יודעת לחנות", "מישהו ראה מיצובישי לבנה? -תבדוק בנהר", או
החביבה עליו: "מהי השריטה המזעזעת שעל רכבך? -הגברת מרום יצאה
לסיבוב". אך כאשר עבר עליו יום רע בעבודה, וכל שרצה היה לשים
את האוטו בחניה ולעלות הביתה, לנוח מול הטלויזיה, המראה של
המיצובישי הלבנה לא שיעשע אותו כלל וכלל. עשרות פעמים העלה צחי
את הנושא בפני המרומים, אך דבר לא השתנה. לרוב היה נכנע ומחנה
ברחוב, כאילו אין באמתחתו חניה פרטית מפוארת.

יום אחד התחרפן צחי לחלוטין. זה היה אחד מהימים המגעילים האלה
שהכל נדפק לך. צחי לא ישן טוב, קם עם כאב ראש וגילה שהוא מאחר
לעבודה, נשפך עליו קפה ולא נשארו העוגיות שוקולד שאהב, היו
פקקים יותר מהרגיל, הבוס נזף בו פעמיים, ובסוף המיצובישי ששבר
את גב הצחי- חצי חניה גנבה לו! הוא היה חייב לחפש עכשיו חניה
ברחוב ליד. וריד גדול פמפם במצחו. כשמצא לבסוף חניה הוא נכנס
למעלית עם התיק שלו מהעבודה, אבל לא נכנס הביתה. הוא נכנס ישר
לבית של משפחת מרום.

הבת הצעירה פתחה לו את הדלת, הוא הכניס לה אגרוף שהפיל אותה
לרצפה עם אף מדמם. "איפה אמא שלך?", שאל את הילדה ההמומה.
"היא... ב... במקלחת", מלמלה הנערה מבלי לקום ממשכבה. בדרכו
לחדר האמבטיה הבחין באח הפעוט זוחל על הרצפה. הוא בטע בו
בעוצמה, מעיף אותו אל צדו השני של הסלון, הישר אל תוך הספה
הכפולה. הנחיתה על הספה הצילה בוודאי את התינוק ממוות בטוח, מה
שלא מנע ממנו לפרוץ בבכי קורע לב. צחי כעת עמד מול דלת האמבטיה
הנעולה ודפק עליה. משסירבה להיפתח הוא לקח שני צעדים אחורה
ובתנופה חזקה הטיח את משקלו עליה ועקר אותה ממקומה. הגברת מרום
צרחה את גרונה תחת זרם המים.

"שוב חסמת אותי!", קרא צחי ושלח את ידיו לעבר גרונה. הגברת
עליזה מרום לא היתה טפשה וניצלה כמו פעמים רבות בעבר את
מיניותה כדי להתקדם בחיים, או במקרה הזה- להמשיך את החיים. היא
שלחה יד אל מכנסיו של צחי והחלה ללטף את הזין שלו, כל זה בזמן
שהוא חונק אותה! צחי כעת הרגיש אי נוחות מוזרה שאותה חש רק אדם
במצבו הספציפי- זעם רצחני מפה, ורוגע מיני משם. שניהם מאותו
הגורם. במקרה הזה הגורם היה עליזה מרום. צחי היה מבולבל ועיניו
נפתחו ונעצמו תוך עוויתות של פניו, צווארו קפץ לכאן ולכאן.
ידיו החונקות לחצו ועזבו, לחצו ועזבו את גרונה של עליזה. איבר
מינו הזדקף ונפל, הזדקף ונפל. ראשו פמפם בכאב. עליזה לא חדלה
לרגע מליטופיה. היא ידעה שזוהי האפשרות היחידה לשרוד את התקפת
הזעם של שכנה. היא העבירה את כף ידה בעדינות לאורך הזין שלו,
ליטפה קלות את אשכיו והצליחה, למרות העליות והירידות ובכלל כל
העויתות שלו, להעמיד אט אט את גבריותו.

לבסוף נרגע צחי- והפך מחונק מטורף לחרמן מטורף. ידיו עזבו את
צווארה וירדו אל שדיה. כעת, משנפסקו מצמוציו הפסיכוטיים, נגלה
בפניו גופה הערום-רטוב-חטוב של עליזה. היא היתה בנויה לתלפיות
למרות שנותיה ולידותיה. זקפתו איימה לקרוע את מכנסיו, אך
בעזרתה האדיבה של עליזה מרום, אשר הצבע האדום-זועק החל לעזוב
את פניה, נשלף האיבר המפמפם אל אויר העולם. היא שפשפה אותו
בעדינות, ואז בפחות עדינות. צחי ניסה לנשק אותה אך פיו היה מלא
ריר-טירוף לבן, לכן עליזה התחמקה וירדה לעבר מבושיו. היא
העבירה את לשונה לאורך איברו החם, ומשראתה כי טעמו אינו נורא
כפי שחשבה קודם, התחילה להעניק לו עבודת לשון ושפתיים משובחת,
כפי שרק היא ידעה. על פניו נוצרה הבעה של טמטום ואושר, נראה
היה כי צחי לא קיבל מציצה מקצועית בעבר וכעת הוא מגלה את העולם
החדש. מצד שני, תתכן האפשרות שהמעבר בין אי שפיות זמנית שגרמה
לו לתקוף אנשים חפים מפשע רק לפני מספר דקות (למען השם הטוב,
הוא בעט בתינוקי) לבין ריגוש מיני מפתיע ככה בסוף יום חרא,
עשתה במנגנוני ההנאה של גופו שפטים. אם היה מר מרום מתקין
מצלמה נסתרת במקלחת והיה תופס את הבעות הפנים של צחי בדקות
האחרונות, בוודאי שהסרט המצולם היה מכניס לו כסף רב - אם זה
בתוכנית "פספוסים", או במעבדת מחקר של פסיכיאטרים. הרי בזמן כה
קצר עברו פניו של צחי על קשת כה רחבה של הבעות: החל מרוצח
פסיכופת בהתקף זעם בלתי ניתן לשליטה, לאחריו עיוותים ומצמוצים
של כאב הנובע מפרשת דרכים התנהגותית בין כעס לרוגע, ולבסוף
חיוך מטומטם של נער מתבגר המקבל מציצה טובה לראשונה. לעזאזל,
זו יכולה להיות קלטת וידאו מאוד מבוקשת. חבל שמר מרום לא הניח
מצלמה במקלחת.

בכל אופן, סטיתי מהנושא ולכן אשוב לצחי והחיוך הדבילי. עליזה
בלעה את זרגו ללא רחמים, היא שאבה אותו והניעה את ראשה לכאן
ולכאן. צחי לא שרד יותר משלוש דקות, שבסופם הפגיז את גרונה
במנת זרע גדולה, תוך שהוא נאנח בעוצמות לא אנושיות. נראה היה
כי הוא השיב את נשמתו לבורא עם האנחה האדירה הזאת. אך לא היה
זה כך, נשמתו (אמנם מעורפלת קמעה) היתה עודנה באיזור. הגברת
מרום מצאה לה לנכון לנסות להרחיק ממנו את נשמתו דווקא ברגע זה
והחלה להכות את ראשו עם המברשת הקשה לגירוד הגב. היה זה מעשה
טפשי מצידה, בעיקר מבחינת טיימינג: מדוע חיכתה עד שיגמור? הרי
מצבו היה פגיע הרבה יותר כאשר אשכיו היו מלאים בשפיך. האם
החוויה של קרבה למוות בחניקה גרמה לעליזה להשתוקק כל כך למנת
גבר חמה בגרונה? אולי ראתה את הסוף מתקרב והרגישה צורך בטעימת
מיץ גבר המייצג חיים חדשים?

בכל אופן, עליזה שילמה על טעותה. החבטות של הלופה על פרצופו של
צחי לא היממו אותו, אלא השיבו לפניו את ההבעה המקורית של זעם
חולני. ידיו שבו מייד למקומם הטבעי- סביב צווארה. צחי חנק אותה
בעוצמה, והפעם ליטופי הביצים לא פעלו לטובתה. הדם החיוני פסק
מלהגיע אל מוחה ועליזה עזבה את עולמנו כפי שהגיעה אליו- ערומה
ורטובה. מחמת טירופו לא חדל צחי מחניקתו גם לאחר שחנק בוודאות
גופה חסרת חיים. כך המשיך דקות נוספות עד שפסק באחת ונפל שדוד
על רצפת האמבטיה, כשסכין חדה נעוצה במרכז גבו. הבת של משפחת
מרום (זאת עם האף המדמם) עמדה שם והתייפחה. היא בכתה גם בכל
השבעה. המראה של אימה המתה באמבט רדף אותה במשך חודשים רבים.
למעשה, היא חייכה לראשונה רק לאחר שנה וחצי, כאשר נודע לה שהיא
עברה בהצלחה את הטסט הראשון, למרות שאף פעם לא הסתדרה עם כל
העניין הזה של חניה.