ואני חשבתי, מתוך תום
שהשמש מאירה לכל אחד
כמו לילה ויום.
-מתוך תום
חתרתי, פעלתי, נלחמתי
בתוך האפילה
מתוך הקור שהקרינה עלי הסביבה.
חילקתי מנות אנרגיה
לכל דורש ונזקק ללא אבחנה
כי מובן מאליו, שהבוקר
הרי עולה, בסופו של דבר, ובא.
-אך היום אני יודעת
שישנם אנשים הנותרים באפלה
ואפילו כוחם רב
וחיוניותם טובה בתחילה,
ואפילו מטבעם לקבל דין בתקוה ואהבה,
הכל מתמוסס ונבלע בהימשך החשיכה,
בלא כל עין מבחינה.
-העיצות שאקבל
תהיינה מאותם שעבורם זורחת החמה כתיקנה:
מחממת, מאירה, מחדשת, מטעינה.
הם יקחו בחיוך ב"תמורה"
ממני, מנת אנרגיה קטנה או גדולה
ואפילו לא ידעו או יבינו
שאולי זו המנה שלי האחרונה.