קימוריך, כה חלקים הם,
כריות אצבעותיי מטיילות עליהם,
מלטפות בביישנות הססנית.
לחייך כמו טובעות באודם המפייט אותן ברגש.
סככה ירוקה לראשך,
מצלה עליך לבל יצרבוך תעתועים וחזיונות.
שהרי ניתוץ שלמות שכזו לא ינתן ביד אנוש.
אגס, הו פרי תאווה מהולל!
התואיל להיות לי למאכל? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.