אנני בעלת לשון חלקלקה
המעט שהיא יכולה, הוא לחרוז טיפת שירה

שירה פשוטה, ללא מילים גבוהות
נמוכת קומה אני
אולי סימן זה לבאות?

למרות כל זאת
מנסה אני בכל כוחי
להטביע את חותמי

אולי אין צורך בכלל
אולי חותמי כלל לא מבושל?


גברים כותבים יפה יותר כך אמר לי בחור, אך מה יודע הוא, שאלתי
את עצמי, מה הוא מבין?
קרא הוא את כל שירת הנשים?

ומה אם כן?
מה אכפת לי בכלל?
הרי גברים אני אוהבת, לא אכפת לי מהכלל.

כן גברים אני אוהבת כך למדתי להבין
ידעתי הרבה זנים וצבעים

שכחתי לאהוב
למדתי רק לשבוע

מתי יבוא האחד שאיתו אדע מרגוע?

נודדת לי בעולמות, מפתחת מחשבות, אילו חיים אני חיה? מי באמת
מכיר אותי בכלל?
האם יודעת אמי מה צופן לי הגורל?
אמי שומרת עלי מכל וכל
מנעה ממני אחד לאהוב, עד היום שואלת את עצמי... האם הוא עדיין
אוהב אותי?

עוד יבוא היום שיגיד
עוד יבוא היום שייתן תשובות
ואסתכל לי לאחור
ואצחק או אבכה או שוב אחשוב על הבאות.

מנסה לחשוב אני על יצירה מעניינת, על יצירה מפארת
אך מי אני בכלל?