כמו הולכת על ענן, (שחור)
מוקפת חוסר בטחון, שנאה וכעס
ראתה שלושה פרחים יפים.
אחד שסימל גאווה,(אייל)
אחד שסימל רגש, (גיא)
ואחד שסימל מאמץ. (אלון)

רצתה לקטוף את שלושתם. (זונה)
אבל אחד מהם משך אותה יותר, (אהבה ממבט ראשון)
היא קטפה אותו.
והוא הפך להיות הפרח של חייה. (הוא עדיין)
הפרח נבל מהר מאד - והיא דמיינה שהוא עוד גודל,

פרח הגאווה ניגש בגאווה,
הפיץ ריח טוב, פאר.
אבל היא רצתה פרח אחר. (הפרח הזה קצת נושך)
פרח המאמץ, עמד שם בצד,
יפה, גבוה, מושך ושקט.
היא ניגשה אליו, אל הפרח הזה.
קטפה ואימצה אותו אל חיקה.
(לא רצתה לאבד אותו, לא רצתה שינבול)
הפרח הזה עדיין גודל, (הוא מדהים)
ועוד מתגעגעת לפרח הרגש שלה...

וכשמספרים את הסיפור,
על הנסיכה ושלושת הפרחים,
ישנו מוסר השכל ברור:
אי החלטיות יכולה לגרום גם לפרחים היפים לנבול.
ואולי לא הייתה צריכה לקטוף אף פרח אחד, (לא להתערב)
לתת להם לגדול, פרחי פרא (לא להרוס)
ולהמשיך במסעה.

אבל אהבה פרחה, עם הפרחים שקטפה,
וזהו הלקח האמיתי לכולם -
איזה זר פרחים מדהים היא יצרה,
אותה אחת יחידה, שנישקה את שלושתם.