המשך ל"איך שזה לא יכאיב?"... נכתב לזכר ליעם ז"ל

אם היה לי גלגל שאותו היה ניתן להחזיר לאחור,
הייתי מסובבת אותו,
אם היה לי תמרור עצור שהיה מצליח לעצור בעדך,
הייתי מביאה לך אותו.
אם היה לי מפתח אל אותה דלת סופית,
הייתי נועלת אותה וזורקת את המפתח לים.
שלא תוכל להכנס לשם.
אבל כבר מאוחר,
לא תהיה פה היום וגם לא מחר.

וקשה, קשה לי לדבר אלייך בזמן עבר.
מבחינתי אתה עדיין הווה - חי וקיים.
קשה לקבל זאת כעובדה שלא ניתן לשנות,
לא מוצאת דרך התמודדות, חוץ מלבכות.

כאן למטה, כל כך הרבה דברים שלא הספקת לראות,
כל כך הרבה חוויות שלא הספקת לחוות,
לא הספקת להרגיש כל כך הרבה רגשות.

כי כבר לא תחזור אלינו, כי עכשיו אתה איננו,
אך תמיד תשאר חרוט, עמוק, בליבנו!