הרחק מכאן, בקדמת עדן, נולד לאדם וחוה בנם בכורם, פרי אהבתם,
קין.
שבע שנות-נצח חלפו על אדם ואשתו בעדן, ושנים רבות חיו מחוץ
לשעריו. שלוש שנים ועוד שישים שנה היו אדם וחוה עריריים. שנות
חיים ארוכות עמדו בפתח, והערירות קשה וצחיחה, חסרת תכלית וטעם.
התינוק הרך, ניחוח חלב לו, עיניו עצומות וחיוך מלאכים מפתל את
שפתיו הרכות. הוא ישן, והאושר מבעבע ועולה וגואה.

ילד שקט ובודד היה קין. אביו ואמו התישו כוחותיהם בעבודה בשדה,
והוא נותר לבדו. בבדידותו הפכו בעלי החיים שבחצר הבית לידידיו.
הוא אהב במיוחד את הצעירים שבהם - הטלאים, הגדיים והעגלים. הוא
ליטף את שערם הרך, האכיל אותם מכף ידו ורחץ אותם, והם נשקו לו
בלקיקות תודה.
היתה לו חלקה קטנה משלו, ממש כמו זו הגדולה של הוריו. תחילה
חיקה מעשה קוף את מעשיהם, מאוחר יותר הבשילה סגולתו להפיק יש
מאין, ותחת ידו הפך הישימון לשדות ומטעים מניבים.
בחלקת הבור האינסiפית פסעו אדם ובנi מדי יiם. כשתי נקודiת
שחiרiת נראו לעיניה המשקיפות למרחוק של חוה. כעת, בחלוף שבע
שנים מהולדת בכורה, עמדה שעונה אל משקוף הכניסה וערסלה
בזרועותיה את תינוקה השני, את הבל.
קין, בן האדמה, רגליו נטועות בה היטב וידיו חופנות באהבה את
תלתליו השחורים של אחיו הצעיר, ואת תלתלי רגביה של האדמה הרכה,
הנענית, המתחפרת תחת צפורניו השחורות תמיד. שבע שנות-עדן  של
הוריו בגן הנעול היו ממנו והלאה.                          
אמונתו של קין תמימה ודרכו ישרה, ובן בכור וחביב הוא על הוריו.
בדקדקנות מילא אחר מצוות האל שלא לאכול מן הנפש החיה. על שולחן
המשפחה עלו ירקות ופירות וחלב. חלקות ירק ושטחי מטעים נרחבים
נפרשו מביתם אל ארבע רוחות השמיים ומלוא כל העין. גן עדן חדש
נוצר, גן מעשה ידי קין.
הארץ רחבת הידיים, ירוקה וריקה מאדם זולת בני המשפחה הקטנה,
אשר עכשיו נוספה לה תינוקת. שלושה ילדים, שלוש טיפות אור, ופני
הוריהם, הברואים בצלם, משתקפים מפניהם.  

הבל היה לרועה צאן. העגלים והגדיים מן העדר הקטן, אשר טופח
בידי קין, בגרו והעמידו דורות של צאצאים ועברו לרשותו של הבל.
קין הוסיף לעבד את האדמה, אבל אהבתו  לידידיו הותיקים גרמה לו
לחמוק מדי פעם אל גדרת הצאן ולשאוף אל קרבו את ריחו החמים של
העדר.

בן עשרים ושמונה שנים היה קין, ועשרים ואחת שנים מלאו להבל,
כשלמדו מאביהם את סוד ההודיה. קין העלה את מנחתו מפרי העץ
והאדמה. תשורתו של הבל היתה עגלה בת שלושה חודשים.
היתה זו חביבתו של קין, הוא שמילט אותה מרחם אמה המתקשה, ולבו
נחמץ. לא יכול היה לשאת את מראה הדם, את החיים הזולגים על
המזבח. העינים התמימות רדפו אותו, והוא חש בחילה. לא עלה בידו
להבין כיצד עולה עשן הטבוחים למרומים בעוד עשן מנחתו שלו מתאבך
בכבדות, סמיך ומחניק ודועך לבסוף למטה, מותיר אחריו פחמים
שרופים.

קין, איש האדמה, אשר ריח חציר מתוק ואדמה לחה דבק בו, נדחה על
ידי האל. בעינים כלות ראה כיצד מפזז הבל כשיכור על המזבח,
והחניק את זעקתו ואת דמעותיו הבוערות בקרבו. מדוע ביכר האל את
הזבח המפרפר בכאב המוות תחת הסכין על פני מנחת התודה, אשר
הועלתה באהבה מן האדמה? ידי האיכר, שהושטו אל על בתמיהה
ובתחנונים, נשמטו מטה ללא מענה.  

''אחי, בן אדם וחוה, בנם של החולם וחלומו, הזורע הבל וקוצר
רוח.''  
עשרים ושמונה שנים מלאו להבל כשקופדו חייו, ודמעות חרטה וזעם
להטו על לחייו של קין, כשנגע בהן הבל נשימותיו האחרונות,
החמימות של אחיו הגווע.
''אחי החולם,'' בקושי לחש על אוזן רוצחו, נאחז בשארית כוחותיו,
הפורחים במהירות למרום. ''הבל הבלים בכל, רק הבל''  
חיוך עלה על השפתיים המתות.


ת