בעמידת מוצא, יד על מותן
אוכל לומר דברים גם לך, אני אמא,
התדע שקיפות החלון וחצי התלתל
וטעמיי החיכוך המופלא מליל אמש
ובוקר ספטמבר, מחופש באפור מחמם חרישית
את הלב, את כפור החשש הנצחי

מסודרים הם חיינו ורק בקפלי הימים
צצים בחיוך קצת זדוני עיוותים
שידה, ספרייה או כורסא מתבלה וריח עז
הצוחק לכל מגבלה

די במבט, זו אני לעצמי שאומרת, יש סיפוק ברפרוף עצב
מתחת לעור ברגע שבו אגיד שוב דבר מה
שכל מהותו היא אימהותי הרופפת
וכמיהתי הנוגה לשוב היות משפחה.

"ברך עלינו את השנה הזאת
את השנה הזאת"
במורך השיר אתמעט לגרגרים
רימון פרום ומתיקות של אחד לאחד ואחד ואחד
כשמנגד אצפה בה באה לכאן
טעמיה כבר על לשוננו. מרפדת חכנו. אמרותיה שנהב.

הנה היא באה מעם צלע הר מתגנבת חרש
כסליל מעומעם. כמפל רענן. כצל ענן.
עמוסת טיפות סגלגלות ורדופת זיכרון רוחות
הו היא השנה החדשה

הס. לו את יפי פניך תהין ותניח
רצופות שבריריי אהבותייך
עטויות חריצי אכזבה אחר אכזבה. ניצחון נצור. כאב מהדהד.
שלווה.
אז היא תבוא רקועה וצחה ועולצת
מבטיחה להיות השנה הטובה