|
אדוות גלים סמוקות
כלשונות של אש,
ליטפו גופם רכות
בסער הרוגש.
והוא שקע צלל
בעומק תכול עיניה,
ושחם זרועותיו
שלה אוצרות פניניה.
והיא כגל נשבר
בעין הסערה,
שטפה חלקת גופו
כשקצף ים בשערה.
ונגע בם ריח האצות
וכתם השקיעה,
והים נאנח ונפעם
ושאג גלי אהבה.
|
|
|
(כולם לשיר,
ו...)
מי ישגל זונות
ישראל
אותן מי ידפוק,
אני הגיבור
רב שוגל,
מבסוט מאוד!
שמעעעע!!!
בימים ההם
בזמן הזה,
הלוואי שאין
לי איידס
אני מקווה.
וואו איזה
שטויות אני
עושה...
להב בן-לאדן,
ממתין לתוצאות,
ומקווה לטוב,
וככל הנראה כותב
צוואה,
(אה..., ואפשר
להפסיק לשיר) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.