את אוספת לך שברי חיים
ומחברת זה לזה ביחד
משחזרת את אותן שנים
ומסתכלת במראה בפחד

את נוברת בתלי  תלים
של זיכרונות מנופצים מפעם
ומדביקה אותם חסרת אונים
פיסות קטנות של ריח ושל טעם

כיצד תוכלי להתנתק מן העבר
ולאחות את הקרעים
כשאת אוחזת בבדלייך משכבר
ומלקקת עוד את הפצעים

את מקוששת לך רגעי אהבה
וחובקת את כולם בחיקייך
מסרבת להודות שאת חווה
את השיירים של חלומותייך

את מקבצת את שרידי הגאווה
ומנסה לבנות אחת אחרת
מחפשת ביאוש את התקווה
אבל אותה את לא זוכרת

כיצד תוכלי אי פעם להשלים
ולהבחין בהבזקים של אור
אם את מונעת מעצמך קצת חיוכים
ושוקעת במרות של שחור