משנולד האדם, וגם קצת לפני
צומחות על ראשו שערות המון
מישהו החליט שתפקידן לא מישנה
הן שם בכדי להגן ועושות זאת ברצון

ולהגן על מה, אני שואל?
פתרון בידי אין, אולי לאל?

משנולד אדם, ואולי גם קצת לפני
הוא נוצר בתוכו אחד ועוד אחד סוד
אם לפתחו מתגלגל קלון הנה
אספו ומפנימו ורק שלא יציקו עוד
מדוע מוצא עצמו הוא בוש
הגם שלא באשמתו, מכביד הוא ראש

במרוצתו מבוקר חייו ועד לצהריו
ממלא הוא סודותיו בשק ענק
הולך הוא לאט, הרי כל זה מכבידיו
ואם אותו תשאל, יענה וקולו נשנק

אלו הם חיי, וכמו כל אחד
בפאזל עד בלי די, נבנה לו כאב חד

ובצהרי חייו כשהעול כבד מנשוא
מחליט עכשיו שאין ברצונו לשנוא
עומל הוא קשה, מנסה לברר
ואת סודותיו אחד אחד הוא משחרר

ועל כל סוד שמבקש אושרו
מחליפה שערה לבנה שערה מראשו

במקרה ותראה אדם מסתובב בלילות
כשחיוך על פניו ושערותיו לבנות
תדע שפגשת את אותו אדם
כשהוא חופשי מכל סוד, אולי, פרט לאחד

והוא הרצון לחיות.