דמעה עוזבת את העין ויוצאת אל דרכה ,
מתגלגלת היא לצד הלחי ועוצרת ממתינה.
לדמעה נוספת שתצטרף אליה בביטוי הכאב,
ויחד יזלו למורד הלחי יזעקו את המיית הלב.
הסכרים נפרצים ואיתם כל הדמעות פורצות
הכאב הבודד הופך לנחל דמעות
אשר אין ממחטה שתוכל לו.
הצריבה בלב הדואב הולכת ומתעצמת,
כאב שאין לו מזור ורק הדמעה מטיבה לבטאותו.
בדמעות אין כיצד לשלוט - הן יודעות מעצמן מתי לצוץ. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.