עינבי אורן / אדם שנשאר |
ומתוכה בוקע, קול בכי חנוק
כולנו מסתכלים באלבום, בחייך
בדמותך יש תמיד את אותו המבט
מבט של תמיכה, אהבה ושלום.
סבתא,
אני לא יכולה
אני מתגעגעת אליך, סבתא
אפילו השמים בוכים עליך
וסבא שכל השנים היה לצידך
כבר שכח, איך זה להיות לבד...
אני לא חושבת שאוכל
לחשוב עליך כעל אדם
שהיה, היה ועבר
את חיה בתוכי, במעשי
את אדם שנשאר.
זה שיר שכתבתי על סבתא שלי ז"ל, יום אחרי שהיא נפטרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|