לא, אני לא רוצה לדבר על זה, ולא, אני לא רוצה לסלוח, נכון, זה
לא עניין גדול, בשבילך, ונגמר ועבר, אבל אז כאב לי נורא, וכל
מה שאתה אומר עכשיו לא יכול לשנות את העבר.
את איך שהידיים שלי רעדו בגלל מה שאמרת, ונהיו סגלגלות, כי לא
זרם אליהן דם, ויצאו לי מים בצורת טיפות מהעיניים. ואז התחלת
לפתוח פצעים, שרק התחילו להגליד, וזה שרף, כל כך שרף, והלב לא
יכל יותר להרגיש כל כך הרבה כאב, והוא התחיל לברוח , לתוך
הצוואר, והרגשתי אותו פועם שם חזק חזק, וניסיתי לבלוע אותו מהר
יחד עם הדמעות, והוא פחד לחזור אבל לא היתה לו ברירה, והוא
התישב בחזרה בין הצלעות בתוך החזה.
ולא רציתי שיכאב לו יותר, אז אמרתי לך שאני אחשוב על זה, ונדבר
מחר, ואת הכל הדחקתי, לא הכאבת לי, לא דיברנו, ולא הרגשתי כל
כך הרבה טיפות במרגלות הלחיים.
ואז התקשרת שוב, והשם שלך היה רשום לי על המסך, והפלאפון נפל
על הריצפה, הסוללה התנתקה ממנו כמו שהלב שלי התנתק ממני, כי
הוא לא יכול להפצע כל כך הרבה בלי זמן להחלים.
ובינתיים אני מחפשת את הלב שלי בכל בעולם, יודעת שהוא מתחבא
במקום יפה, מתגבר, ובינתיים, הפצעים שלי מגלידים, כי אני כבר
מסוגלת להתמודד עם הצלקות שישארו, והלב עוד יחזור לתוך בית
החזה.
אבל הוא לא יסלח על זה שבלעתי אותו כל כך הרבה פעמים, ועוד
בשביל מישהו כמוהו, והבא, הוא ילטף לי את הלחי ויתן נשיקה על
המצח ונשימה חמה על קצה האף, ואני אדע ששם אני רוצה להיות,
והלב יהיה מרוצה.
עד הפעם הבאה שאיזה אידיוט יגרום לי לבכות. |