טוב, זהו סיפור קצר הראשון שאני כותב אז אנא סבלנות.

בכל יום אני מביט על הירח. הוא לא מרגיש כלום. זה משהו שמיימי
בריאת העולם. ופה למטה תמיד יש בעיות. בעיה בכלכלה, עם ערבים
שבשטחים. אובחן קשה קשה לחיות במדינה שאין בה שיפור. כל שנה
המחירים עולים אך המשכורות טוב זה כבר סיפור אחר.
אמנם בכנסת "האלה שלא עושים כלום" מרוויחים בלי "עין הרע".
הלוואי עלי כמו שאומרים. אבל נעבור לפואנטה. היה זה היום קיצי
יפה.
השמש האירה על ראשי. הכל היה כרגיל. אבל דבר אחד היה מיוחד
נסעתי רחוק רחוק לדרום עם חבר. נו טוב השאלה מה יש לחפש שם?
התשובה: דייט. זה נשמע מטורף אבל הייתי חייל ברגילה כך שזה לא
הפריע לי ההפך נהנתי מכל רגע.
טוב אז נפגשנו. היא בלונדינית עם עיניים כחולות (באמת, לא
משקר).
אבל בהתחלה לא הרגשתי שיש בינינו "כימיה", אז הלכנו לקניון, יש
שם 2.
אכלנו (כל היום לא אכלתי כלום). אחרי זה שאלנו אותה מה נעשה
עכשיו? אז היא אמרה: "בוא נלך לים". טוב, הלכנו לים. מגיעים.
התמקמתי על הדשא (היה קצת חול אבל לא הפריע כלל). טוב, אני
שומע מוזיקה (נותן לה מדי פעם לשמוע לאיזה שיר ישן וחמוד) ואז
חברי שהיה עם עוד איזה מישהי הולך איתה (לא זוכר לכמה זמן).
טוב, אני שואל אותה: "אפשר להשען עלייך?". היא מסכימה. אני
מוריד את ראשי על ירכיה ונהנה מהשמש העדינה של אותו יום (למרבה
הפלא היה קריר). טוב עובר זמן מה ואז זה קרה פתאום.
היא בא לי בהפתעה עם צרפתית ארוכה ואני נכנס לקטע הזה חזק.
נסחפנו, אבל יש אנשים! מה נעשה? משום מה לא עשינו הרבה חוץ
מנשיקות ומזמוזים עדינים. אבל זה היה כל כך ספונטני ונעים עד
שאין לי מילים. בכל מקרה, ומה קרה איתה? שאלה טובה! היא גרה
רחוק ממני אז לא קרה הרבה כי היא בעצם לא הייתה תמימה. היה לה
מישהו "מהצד" בלי שאני יודע מזה. אבל, כמו שאומרים, כל דבר
נסתר מתגלה בסופו של דבר וזה התגלה לי בעיתוי לא מוצלח לפני
שרציתי להפגש איתה שוב.