כשרוח מזרחית מחזירה את החול אל הים
אובדים צעדיך במרחב האי-שם,
ועולות מחשבות בקצף הגל
קופצות ורוחפות על נתזיו.

נעלמת כטיפת הים בארמון החול,
במסע אפלולי אל נבכי חדריו.
וחוזרים ניגונים אל קצב ישן
ועולים כבועות הדג.

ובלון אדום מתסיס את הים,
וקריאות אחרונות באוויר,
והרוח פסקה והקצף נמס,  
ושקט ירד אל תוכי.

                                                           
                                                           
                               4.7.04 חיפה