איך פתאום נכנסת לחיי, בלי שום הזמנה, פשוט נכנסת...
אני התאהבתי מיד, במבט הכובש שלך שהסתכל לי לתוך הנשמה.
המראה שלך שסנוור אותי ולא נתן לי להסיט את המבט, אפילו לא
לשנייה...
הסיפוק שקיבלתי רק מלהסתכל עליך נתן לי כוח להמשיך,
להמשיך במסע הלא נודע הזה שנקרא חיים.
כבר לא עניין אותי עוד כלום, רק אתה ואתה, ואתה...
כמו אויר לנשימה שחודר לי לנפש שעד לא מזמן הייתה פגועה...
וכך זה המשיך...
יום אחרי יום אחרי חודש ועברה כמעט שנה...
והלב השתגע, השתולל כמו רוח סערה.
כי גם כשבחוץ היה שקט, בפנים, הלב פעם במלוא העוצמה.
הראש השתגע מרוב מחשבות והשאלות שרצו במוחי...
מה יקרה עכשיו? מתי אראה אותך שוב?
מתי יקרה משהו שיגרום לך לאהוב אותי?
השאלות האלה... במיוחד השאלה האחרונה נשארו עדיין פתוחות...
כי תשובה, עוד לא גיליתי...
זה רק מתגבר ומתגבר,
יום עובר ואני לא רואה אותך, אני משתגעת...
שנייה עוברת מאז שאני רואה אותך ואני כבר מתגעגעת...
והחיים ממשיכים וממשיכים אבל הלב תקוע,
תקוע במקום אחד שהוא לא מצליח להשתחרר ממנו...
תקוע במקום יפה... מקום של הנאה, של כיף...
מקום שאתה נמצא בו, מקום שנקרא "אהבה"...
אבל עכשיו הלב שואל, מה יקרה עכשיו?
יכאב נורא כשתלך... נורא יכאב...
כי המקום היפה הזה שאנחנו (או לפחות אני...) נמצאים בו הרבה
זמן,
יאבד מהערך הקסום שלו,
כי מה שווה המקום הזה אם תהיה כל כך רחוק?!
אני לא רוצה שהמקום יעלם כמו פנטזיה שלא הייתה...
כי מבחינתי היא כן הייתה ואני לא רוצה לחיות בלעדיה!
אני אוהבת אותך, לא משנה מה תגיד או מה תחשוב...
אני אוהבת אותך הרבה יותר ממה שאתה חושב שניתן לאהוב...
אז תבטיח לי דבר אחד שתזכור לעולם...
אל תשכח אותי אהובי... ותזכור שגם לך,
יש מקום קטן במקום הזה, הקסום, המושלם...
במקום שקוראים לו "אהבה"....
לחייל שלי... |