קרמיט רכב בסמטאות הקטנות של שכונת פלורנטין, השעה הייתה 10
בלילה. הוא שמח על השעה כיוון שלא רצה שיותר מדי אנשים ידעו
שהוא חזר לארץ, במיוחד לא אחרי הסיפור עם הילדה הקטנה ההיא
שביקשה ממנו חתימה...
הוא ניסה להדחיק את המחשבה, הסיפור ההוא התרחש בתקופה לא טובה,
בדיוק אחרי שפיגי זרקה אותו ועשתה את ההפלה, ישר אחרי שכל העסק
התחיל להתמוטט.

הוא ניסה להיזכר באיזה שלב העולם התחיל להסתובב לצד הלא נכון,
אם זה היה כשערוץ שתיים התחיל או כשהתחילו השידורים בכבלים.
הוא לא הצליח, מוזר, הוא לא חשב שלקרפד בן 50 ידרדר הזיכרון כל
כך מהר.

הוא החליט לשכוח מזה ולהמשיך במשימה, הוא פה מסיבה מסוימת הרי,
הוא לא היה מסתכן בלחזור למדינה שהוציאה עליו צו מאסר אלא אם
זה היה ממש חשוב, או שהיו מוציאים בה סוג חדש של מסטיק בזוקה
בטעם ענבים.

אבל הפעם זה היה משהו באמת חשוב. קרמיט הסתכל על מספרי הבתים.
זהו, הוא הגיע. הוא החנה את האופנוע וניגש לבית שמולו. הוא דפק
על הדלת הצדדית. עין הופיעה בחור הקטן שבדלת.

"מי זה?" שאל קול.
"באתי לראות את עוגי."
"הזדהה!"
לקרמיט נמאס, הוא בעט בדלת והיא נפתחה פנימה על היצור שעמד
מאחוריה. קרמיט צעד פנימה עם הרבולבר ביד.
"קח אותי לעוגי עכשיו!"
אופניק, שהיה עוד המום ממכת הדלת קם וליווה אותו לחדר צדדי
באחורי הבית. בדרך עברו ליד מכונית של אופניק.
"מה הצבע המחריד הזה?!!!" קרמיט התרעם.
"על תשאל, הם גם שלחו אותי לגמילה מפיתות יבשות..."
"איחוס דה פוטה מדרה..." מלמל קרמיט, צמרמורת עברה בגופו.
הוא נכנס לחדר האפלולי. במרכז החדר נצבה מיטה ועליה שכב גוש
ענק וכחול שפעם היה עוגי-פלצת, ראש המאפיה החבובתית.
"עוגי, מה הם עשו לך?"
עוגי הסתכל על קרמיט בעיניים עצובות. על ראשו הפכה רוב פרוותו
הכחולה לכתומה, ועטוף בחיתול עם סמיילים באזור חלציו. הוא היה
כבר זקן.
"קרמיט, חזרת אלינו, אני יודע כמובן למה, אני אעזור לך..."
הוא השתעל קלות.
"נדיר לראות היום חברים מהתקופה הטובה. מזל שיש לי את
אופניק."
"לאן כולם התפזרו בכל השנים האלו?"
"או... סיפור ארוך... אריק ובנץ הקימו מועדון באלנבי, מהצד יש
להם גם עסק לאספקת מסטיק בזוקה בטעם ענבים לכל גוש דן, באמצעות
האיש הירוק..."
"האיש הירוק?!" קרמיט התפרץ בפליאה.
"שששש.... כן האיש הירוק..." עוגי ענה.
"אה... הוא..."
"בכל אופן, רוב המפלצות התפזרו ברחבי הארץ, אחד מהם אפילו קיבל
עבודה בתחומי הרשות."
"באמת?"
"כן מראשי התנזים, הוא החליט שאם הוא לא מופיע בפריים טיים, אף
אחד לא יופיע בפריים טיים, לך תבין." עוגי נכנס להתקף שיעול.
קרמיט הצית לעצמו מלבורו בחוסר טקט משווע.
"את הסיפור של קיפי אתה כבר מכיר..."
"כן, הכל הופיע כבר בעיתונות העולמית."
"וזהו פחות או יותר..." קרמיט נראה מאוכזב, הוא ציפה שעוגי
יגיע לנושאים שהוא באמת רצה לדעת עליהם בלי שהוא יצטרך לשאול
ישירות.
"עוגי... מה עם... פיגי?" עוגי הסתכל על קרמיט במבט מרחם.
"קרמיט, כל השנים האלה? אחרי שביטלו את רוב התוכניות שלנו אתה
זוכר באיזה מצב היא הייתה. היא התחילה לעשן שוב וחזרה למסטיק
בזוקה..."
"בטעם ענבים?" קרמיט שאל בתקווה שהמצב לא היה גרוע מדי...
עוגי נד בראשו "תות בננה..." דמעות עלו בעיניו של קרמיט.
"תוך פחות מחודש היא כבר נשארה בלי בית. לא נשארה לה אגורה
והיא נאלצה להצטרף למופעי פיפ שואו בטבריה."
קרמיט לא יכול היה לשמוע עוד הרבה.
"אחרי חצי שנה, היא פגשה מישהו, הוא הוציא אותה מכל החרא הזה
קרמיט, הוא עשה לה טוב."
"מי זה?" קרמיט שאל בנחישות.
"גולו מערוץ שתיים הניסיוני."
"מה, היא התאהבה בילד הפלא הזה?"
"אתה לא מבין, הוא רק נראה תמים, יש לו מחתרת לזיוף פרוות של
לוטרות." קרמיט ציין לעצמו שיש דבר נוסף שעליו לעשות לפני שהוא
עוזב את הארץ.
"עוגי, אני מחפש את כרובי." קרמיט הגיע לעניין. עיניו של עוגי
נפערו.
"אני לא יכול להגיד לך איפה הוא, הוא ירד למחתרת. הוא יכול
להיות בכל מקום."
"עוג,י אני לא אחזור על זה שוב. איפה כרובי?" קרמיט שלף את
השוט-גאן שלו, תוך שניות אופניק היה מוחזק לידו והרובה מכוון
לראשו.
"תראה, אחרי שהוא הרג את גונזו הוא ברח. שמעתי שאריק ובנץ נתנו
לו מחבוא למשך כמה חודשים ואחרי זה מר סופר ראה אותו עובר כמה
פעמים ליד איפה שהיה פעם קולנוע תל-אביב. הוא עדיין משחזר
כנראה את כל מה שקרה..."
"אריק ובנץ?"
"כן, אמרתי לך את כל מה שאני יודע. עכשיו תשחרר את אופניק!"
קרמיט העיף את אופניק לכיוון המיטה, הוא נפל על הריצפה לידה.
"תודה עוגי, אתה יודע מה הולך לקרות עכשיו?"
"קרמיט לא, אל תעשה שטויות." מבט של פחד בעיניו של גוש השומן
הענק.
"עוגי, אתה שיתפת איתו פעולה ואתה חייב לשלם על זה."
"מה נראה לך שאני עושה עכשיו, תראה איך אני נראה, אין לי חיים,
אין לי עבודה אני סתם גוש שומן זקן, אל תהרוג אותי בבק..."
רעם הירייה החריש את החדר, חתיכות גופו של עוגי כיסו את הקירות
מסביב ואת אופניק ששכב לצד המיטה ויבב בהיסטריה. קרמיט כיוון
אליו את הרובה.
"כמה כסף אתה מרוויח על כל תוכנית היום?"
"ח...חצי מיליון."
יריה נוספת רוב ראשו של אופניק נעלם וגופו נפל על הארץ.
קרמיט ניגש לשרותים, שטף את פניו וניגב אותם. הוא יצא לרחוב,
עלה על האופנוע ונסע לכיוון אלנבי. בדרך עצר ברחוב קטן. הוא
נכנס לבית למספר דקות ויצא בחזרה.

היה ממש קל לאתר את המועדון של אריק ובנץ, מועדון הומואים
ולסביות מוכר. הוא הוציא מתא המטען ג'ריקן גדול והקיף איתו את
המועדון מספר פעמים, מוודא שהוא שופך את כל הנוזל שנמצא בפנים.
לאחר ההקפה החמישית אריק שם לב כבר שדמות מוכרת עוברת מול פתח
המועדון. הוא יצא כדי לראות את קרמיט עומד מול המועדון עם
סיגריה.
"שלום אריק, מה שלומך?"
"ש... שלום קרמיט, הרבה זמן לא ראינו אותך... איזה טוב שהגעת.
מה אתה מחפש?"
"אני מחפש את העוגיות שלי, אריק."
"עוגיות, קרמיט?"
"כן אריק, עוגיות. היו לך פרורים במיטה לאחרונה?"
"פרורים?" אריק באמת לא היה בטוח שהוא מבין, אבל בעצם הוא אף
פעם לא הבין, הוא היה הבובה הכי טיפשה בטלויזיה החינוכית, בגלל
זה תמיד רימו אותו בחוזים עד שבנץ הגיע.
"אני מדבר על פרור גדול וכחול שאתה ובנץ החבאתם במיטה."
עיניו של אריק נפערו בהבנה תהומית. "אתה לא מבין, קרמיט..."
"גם לא מעניין אותי" הוא זרק את המלבורו לרגליו של אריק שהיו
ספוגות כבר בנוזל מהג'ריקן. תוך שניות אריק תפס אש. הוא התחיל
לרוץ במורד רחוב אלנבי גופו בוער ורגלו הימנית מדדה מאחור,
מנסה להגיע לים לפני שישרף כולו.
"באאאאאאאאאאנץץץץץץץץץץץץץץץ.........."
תוך חצי שעה המועדון כולו בער ונשרף יחד עם כל האנשים שבו.
תמיד אפשר לסמוך על אריק ובנץ שיבנו הכל מקרטון ועץ, כמו בבית,
חשב קרמיט. הוא בחן את הגופות השרופות, האף של בנץ בהחלט היה
שם.
בחיוך מרוצה הוא עלה על האופנוע ונסע לכיוון תיכון "כאמל". שם,
הוא ידע, עובד מר סופר בתור שרת של חדר מורים.

השעה הייתה כבר שתיים בלילה כשקרמיט פרץ את שערי "כאמל". כאשר
הוא נכנס לחדר המורים הוא לא היה מופתע לראות את מר סופר רוכן
על צווארה של תלמידת תיכון סקסית להפליא ומוצץ את דמה.
"אוהב דם צעיר?"
מר סופר הפסיק לשתות, מחה את שפתיו האדומות והסתכל על קרמיט.
"מבוגרת מדי לטעמך לא?"
מר סופר גיחך.
"איך אני יכול לעזור לך, ידידי?"
"כרובי."
"חשבתי ככה." הוא ענה במרירות. "אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה?"
קרמיט הנהן.
"הוא מתחזה להומלס בכיכר דיזנגוף. חי מבקבוק וודקה לבקבוק
טקילה. שנינו יודעים אבל מה הוא באמת עושה."
"כן, תודה."
"אתה נשאר לכוסית?" מר סופר לחץ על צוואר הנערה.
"לא, עסקים לפני הנאה. אני עוד אחזור."
"בהצלחה!"

קרמיט יצא חזרה לרח' ז'בוטינסקי ועלה על האופנוע. תוך חמש דקות
הוא כבר היה בכיכר דיזנגוף. ברגע שהאופנוע שלו עלה את העלייה
התלולה של הכיכר הגבוה הוא ראה דמות לבושה סחבות קופצת ממקומה
ומתחילה לרוץ. קרמיט הקיף את המזרקה הגדולה שבמרכז הכיכר תוך
כדי שהוא משחרר את הרובה שלו מצד האופנוע. הוא הגיע אל הדמות
ופנה בחדות, עוצר את האופנוע בדיוק מולה.
"שלום כרובי."
"קרמיט... אתה אמור להיות בחו"ל."
"כן... התגעגעתי לעוגיות שלי."
כרובי הוריד את הכובע שלו. פרוותו הייתה משוכה לאחור בג'ל.
"העוגיות שלך? מוזר, לא ראיתי שום הטבעה של פניך עליהן."
"כרובי, אל תנסה אפילו לשחק איתי."
"מה יש לי להפסיד, באת להרוג אותי, לא? הדבר היחיד שנשאר לי זה
למשוך זמן."
"לא, באתי גם לשמוע למה עשית את זה ואיך בדיוק."
"זה היה ממש קל." כרובי אמר עם חיוך גדול. שעצבן את קרמיט
מאוד.
"דבר."
"תראה, כולם ידעו שאתה מפעיל את עסק העוגיות הגדול בחיפה.
ידענו שזאת העבודה הצדדית שלך ושאתה משתמש בתוכניות של
החינוכית כדי לפרסם את העוגיות בעצם. זה היה שקוף מדי,
בחבובות, בפרפר נחמד, ברחוב שומשום, כולם אוכלים עוגיות כל
הזמן. מה אתה חושב, שאף אחד לא הבין איזה בוחטות של כסף אתה
עושה על הגב שלנו? שאתה בעצם שולט ברשות השידור?"
"אז מה?"
"אז גם אנחנו רצינו קצת, נמאס לנו להיות רק מוכרים ונערצים על
ידי גמדים בין 3 עד 8. רצינו להיות עשירים."
"למה?! שלוש עד שמונה זה דווקא טוב... ממממ... טוב מאוד! חוץ
מזה, לא יכולת למכור מסטיק בזוקה בטעם ענבים כמו אריק ובנץ
והבחור הירוק?"
"הבחור הירוק?!"
"ששש... כן, הבחור הירוק."
"הא... לא, רצינו לעשות הרבה כסף, בוחטות של כסף, ויותר מהכל
רציתי שאתה תפסיד את הכסף שלך ואז פיגי תרצה אותי ולא אותך!"
"טיפש, עכשיו אתה רואה מה עשית?"
"לפחות הצלחתי בשליש מהתוכנית שלי..."
"שליש?"
"כן, אחרי ששכנעתי את הממשלה שצריך להוסיף רשות שנייה ואת
הכבלים ראינו כולנו איך אתה מתחיל להפסיד. הבעיה הייתה שלי לא
היו קשרים כמו שלך היו כשהתחלת, ומהר מאוד התחילו לזרוק את
כולנו מהסדרות שלנו. מסכי הטלויזיה התחילו להתמלא בפאוור
ריינג'רס, בריטני ספירס ופוקימונים. לא נשאר שום מקום
לעוגיות.
אז אני לא הפכתי לעשיר כמוך. עוד כשברחת לחו"ל בגלל הילדה
ההיא, חיפשתי את מפעלי העוגיות שלך והרגתי את גונזו. פאזי שהיה
הסגן שלו השתכנע מהר מאוד לחתום על העברה של חברת העוגיות שלך
לידי! ואז ידעתי שלא נשאר לך כלום!"
"איכו דה פוטה!" קרמיט כיוון את הרובה לפניו של כרובי.
"אתה לא תירה בי." אמר כרובי בקול רגוע ואז הצמיד לרקתו את קנה
הרובה והבעת פניו השתנתה
"נו, תירה בי! תירה בי! נראה אם יש לך את האומץ?"
קרמיט נעץ מבט נוקב בכרובי.
"יש צלפים על הגג של רב חן שמחכים להזדמנות לירות בך! ברגע
שאני אתן להם סימן הם יחסלו אותך!"
מבלי להסס קרמיט הפנה ביד אחת את הרובה לגג של רב חן וירה בקצה
שלט הנאון הגדול, מעיף גיצים ורסיסי זכוכית לכל עבר בגג, ביד
השניה הוא שלף את הרבולבר ורוקן שישה כדורים בכרובי. כרובי נפל
על הרצפה במבט המום. "ירית בי..." ואז מת.
קרמיט זינק על האופנוע, הוא כבר לא יחזור לגמנסיה, הוא עשה
מספיק בלגן בתל אביב. מר סופר יראה שהוא לא מגיע. לפני שהצלפים
יוכלו להבין מה קורה הוא דהר מזרחה ברחוב דיזנגוף ועלה על
הכביש המהיר לכיוון צפון. ניידות המשטרה כבר השתוללו בכל העיר,
והוא כבר היה בדרך לכיוון אחר - טבריה.