לא רוצה להיות מאלה שבוכים כל היום...
אין משהו מיוחד שחסר לי.
גם כשאני עצובה תמיד יש מישהו לידי.

השמיים כל כך יפים, אין אפילו עננים, חיים טובים.
אני שומעת עכשיו ציפורים בחוץ, הן נשמעות מאושרות.
עדיין לילה עכשיו, כולם בטח חולמים חלומות וורודים, על אהבה
וחופש.

אני שומעת מוסיקה, זה ממש מרגיע... וכיף.
הכל נראה לי פתאום טוב, הרגשה טובה שכזאת.
עדיין לא מצאתי משהו שחסר לי ואני לא יכולה להשלים...
אז אולי מישהו יכול להגיד לי, למה בכל זאת אני יושבת ובוכה?