אם יש משהו בניגון המתנגן ההוא שמעלה בי תקופות שעדיף כי ארצה
שכחה.
הוא החיוך והרצון העז של לאהוב ולכתוב.
תקופה של מסירות לעצמי תוך כדי התאהבות בך, אהבה מרבית.
ניצול הפוטנציאל תוך כדי למידת ההבנה
כתיבת המנגינה,
אם כי היא כבר ישנה, וכבר נכתבה.

חלום ההזדהות
והקרבה לאנושות
כשאתה מכיר בעובדות, ושולט במצב
החיוך הברור
הכוון לחלום, שאיפת ההתגשמות.
מי היית? מי נשארת? אתה עדיין אתה?
המראה נשברה
הרגשת חולשה,
שברירה.

אם יש משהו בניגון המתנגן ההוא שמעלה בי זיכרונות
שבטרם היו ונשמע.
הוא החיוך והטעם הטוב שמגיע ממך
תקופת הפרפרים והבדלי החיים
תוך כדי התאהבות בך, אהבה מרבית
הרגשת הקרבה, תוך כדי למידת ההבנה
התקרבות המנגינה,
אם כי היית, ואתה שוב אתה.