לילה, השעה היא שתיים וחצי. אני שוכבת על השולחן במטבח, מביטה
על המנורה החדשה, שחבר שלי קנה לי, והוא מעלי שוכב כבר איזה
רבע שעה ולא גומר. מדי פעם אני מסתכלת עליו ומנסה להבין איך
בכלל הגעתי איתו למצב הזה. לפני רגע הוא בא לתקן לי את
הטלוויזיה שבסלון, כי הכבלים לא כל כך עבדו. תמיד אמרתי לעצמי,
שאנשי הכבלים נראים טוב ועכשיו הוא פה מעלי כבר איזה רבע שעה
ולא גומר, ועוד אומרים שלנו יש את הבעיה הזאת, טעות! גם לכם.
אתם שואלים את עצמכם האם לפחות נהניתי? חה, חה, חה! גם זה לא,
הוא בכלל לא יודע לזיין כמו שצריך. חוץ מזה, לא הייתי כל כך
במצב רוח, כל הקטע הזה שהיה לי עם חבר שלי... אוף! החיים שלו
כל הזמן מורכבים ואם הם לא, אז הוא כל הזמן מנסה לעשות אותם
כאלו. שונאת אותו, שהוא מתחיל להיות כזה!!! הוא חי בסרטים, אני
אומרת לכם. יום אחד חזרתי מהעבודה. סתם אני עובדת באיזה בר
מסריח, שמרוויחים שם עשרים שקל בלחץ לשעה, וכולם שם שיכורים
ומגעילים ומזילים עלי רוק כאילו אני איזה זונה שעומדת בצומת,
ממש מרגיז.
בכל מקרה, חזרתי מהעבודה בערך בשעה שתיים עשרה בלילה כמו תמיד,
וכמו תמיד ציפיתי לראות אותו חצי מת על הספה הגדולה שבסלון
שלנו. כמו שכבר הבנתם, אנחנו גרים ביחד כבר איזה שנה ואין לי
מושג איך אני בכלל סובלת אותו. נכון שאנחנו חברים, אבל לפני כן
לא היינו חברים בכלל, כולה היינו שותפים בדירה. הכל היה אחלה-
כמו כל זוג שותפים. מדי פעם יש את המריבות של מי לא עשה כלים
וכל החראטה הזה, עד שיום אחד ישבתי בסלון מנסה שעה לקרוא משהו
מהעיתון המזדיין הזה. הבנאדם הנחמד הזה, וכשאני מתכוונת נחמד
אני לא מתכוונת לבאמת נחמד, הוא היה כל כך קרציה.
בקיצור, הוא בא אלי ביציאה אם הייתי עושה אותו. הייתי כל כך
בשוק, שהסתכלתי עליו כמו איזה חצי מסטולה ואמרתי לו "מה?." עם
איזה מלא סימני שאלה. והוא אמר לי "כן, היית עושה אותי או לא?"
הוא כל כך התעקש, שאני אענה לו, שבאמת שלא ידעתי מה לענות לו.
כאילו, פאק, מה אני באמת אמורה לענות, כששואלים אותי שאלה כזאת
מטומטמת וחסרת טאקט. אז מה עניתי לו? טוב, אחרי דקה מצאתי את
עצמי איתו במיטה, שאני נמצאת אחרי איזה שלוש פעמים של אובדן
חושים מטורף. מי היה מאמין, שאני אגיע איתו למצב כזה. טוב, אני
לא אגיד, שלא פינטזתי על זה והוא באמת נראה טוב. אבל הווווו,
כנראה שפנטזיות באמת מתגשמות. בכל מקרה, מאז נהיינו חברים,
שמשתדלים להתנפל אחד על השני כל איזה חצי שעה ולהשתגע, כנראה,
גם שאני יודעת לבחור את השותפים "הטובים" במקצוע.
אז כן, חזרתי באותו היום ולמרבה הפלא- הוא לא היה שם חצי מת על
הספה שלנו בסלון. פתחתי את הדלת של הבית ועמדתי בציפייה, שהוא
יסתכל אלי במבט מעורר הרחמים שלו. אבל לא, הוא לא היה שם.
הייתי המומה, אז אמרתי לעצמי, שבטח הוא הלך לישון או להשתין או
משהו כזה.

כל הזמן הזה, שעמדתי בפתח הבית שלי ומנסה לחשוב מה הוא עוד
מסוגל לעשות בשעה כזו, אני שומעת כל מיני נשימות ורחשים
והתנשמויות. הסתכלתי מסביבי כדי להתאפס להבין מה קורה כאן, ואז
בנשימה אחת גדולה ובטריקת דלת די משמעותית נכנסתי הבית, זרקתי
את התיק שלי, כשאני די מתה מעייפות, נכנסת בסערת רגשות. בואו
לא ניסחף, אבל די בעצבנות, כי כבר הבנתי מה הולך בחדר שלו.
נכנסתי לחדר שלו, ולמרבה הפלא אף אחד לא היה שם. טוב, אל תגידו
נפסקו הנשימות וכל זה. עדיין זה ממשיך עכשיו בשיא העוצמה ובשיא
הרגש. אמרתי לעצמי: לא, לא יכול להיות שהם בחדר שלי, בחדר שלי,
פאק, לא!!! לקחתי עוד נשימה גדולה, פקחתי את העיניים שלי, שאני
אראה טוב טוב מה חתיכת בן זונה הזה עשה לי. פתחתי את הדלת של
החדר שלי ומה אני רואה? העיניים שלי התחילו למצמץ טוב טוב,
נשמתי את הנשימות האחרונות שלי. כל כך התאפקתי לא לצחוק ולבכות
ביחד, פשוט עמדתי בפתח החדר מחזיקה בכוח את ידית הדלת שלי, גלי
חום בוערים בי. לא יכולתי לזוז מהמקום, כאילו מישהו בא והקפיא
אותם. העיניים שלי נשארו פתוחות לרווחה כדי להיות בטוחות במה
שהן רואות. אז מה ראיתי, אתם לא תאמינו. לא, אני לא יכולה
להגיד לכם. אני כל כך לא יודעת איך להרגיש אחרי שרואים דבר
כזה. טוב, אני לא אמתח אתכם יותר. ראיתי אותו עם האקס שלי.
עכשיו אתם יודעים איך אני מרגישה. אם הוא היה הומו גם לפני כן,
טוב לא, קודם כל לא נראה שבכלל שהיו לו נטיות או משהו כזה
ובעבר הוא לא סיפר לי כלום. בקיצור, לא היה לי שמץ. הייתי כל
כך בשוק, הייתי בטירוף של החיים שלי, מרוב שהייתי כל כך
בקיפאון- לא ידעתי איך להגיב לדבר כזה, כאילו מה? איך? למה?
אתם לא יודעים כמה שאלות רצו לי בראש באותה השניה, פאק, אתם לא
מתארים לעצמכם איך זה לעמוד ולראות ששכבתי עם שני הומואים! מה
הם עשו?
קודם כל, שניהם קמו בבהלה. הם די היו המומים. נראה לי, שהאקס
שלי היה יותר המום ממני, כי בחיים שלו הוא לא תיאר לעצמו
שדווקא אותי הוא יפגוש פה, עכשיו ודווקא בסיטואציה כזו, אז איך
שאמרתי סרטים או לא סרטים החבר הזה שלי חי, אההה. טוב, הם קמו
מהמיטה. היו בשוק. אני הייתי בשוק, היו פה ושם צעקות, טריקות
דלת, והבעות פנים וסגירת מערכת של איזה שבוע ימים. כן, שבוע
ימים לא דיברנו. רבנו, התווכחנו, זרקנו אחד על השני דברים,
ישנו לבד ואני התחרפנתי. כל כך השתגעתי, שלא ידעתי כבר מה
לעשות.
והנה היום אני שוכבת על שולחן המטבח שלנו ומביטה על המנורה
החדשה, שהוא קנה לי לפני חודשיים, והוא מעלי כבר איזה רבע שעה
ולא גומר.
כמה שהתחרפנתי מצאתי את עצמי עם מישהו אחר, מנסה למצוא את
הריגושים, שהיו חסרים לי במשך שבוע ימים. עכשיו אתם מבינים למה
לא נהניתי ולמה לא היה לי מצב רוח. אתם שואלים את עצמכם למה לא
דיברנו. לא יכולתי להסתכל עליו, הוא פשוט הגעיל אותי ומשום מה
לא שנאתי אותו ולא הרגשתי, שהוא באמת בגד בי, אלא פשוט הגעיל
אותי. שני החברים שלי, שתי מערכות היחסים הכי רציניות, שאי-פעם
היו לי, ואני צריכה למצוא אותם, את שניהם ודווקא אותם, שניהם
שוכבים ביחד. אוף, וזה מה שמעצבן אותי באמת, העובדה הזאת, ששני
הבני-אדם האלה, שאי-פעם היו יקרים לי, שניהם בגדו בי, בגדו בי,
בגדו- ועכשיו אני מבינה איך אני באמת אמורה להרגיש, חסרת
אונים, מעוררת רחמים. וזה כזה כואב, וכאן, כאן זה באמת פגע בי,
במקום שזה תמיד היה אמור לפגוע בי. הם תמיד התחילו עם זה, אבל
אף פעם לא היה את זה שיסיים את זה, והנה הרגע הזה הגיע וזה
"פגע וברח". ועכשיו אני מנסה כמו מטומטמת להתגבר על הכאב הזה
עם כאב אחר, שכואב יותר, שאם אני אגיד לו להפסיק- הוא בחיים לא
יפסיק, כי הוא יודע שבשבילו אני סתם בובת גומי, שקונים בחנויות
מין. עכשיו אני מבינה למה אני צריכה למצוא את עצמי מושכבת על
השולחן במטבח כמו מסכנה, וכשאני מסתכלת לאחור אני צריכה לראות
את החבר שלי מזיין את האקס שלי. אאוץ', כואב!